מצב המשק: מבט-על

בשנת 2018 שיעור התעסוקה נמצא בשיאו והאבטלה בשפל היסטורי, קצב צמיחת התמ"ג דומה לזה שנרשם בשנים האחרונות וניכרת עלייה בשכר. עם זאת, פוטנציאל הצמיחה במגמת ירידה בעקבות השינויים הדמוגרפיים והמגמות בפריון העבודה, שאינו צומח כלל.

התהליכים המאקרו-כלכליים

מההתפתחויות בחלקם של מרכיבי התמ"ג העיקריים עולה תמונה של יציבות ושל מה שקרוי "צמיחה מאוזנת".

• צמיחת התמ"ג בשנת 2018 צפויה להסתכם ב-3.2 אחוזים – שיעור מעט נמוך ביחס לעבר, המשקף צמיחה של כ-1.2 אחוזים לנפש.

• מאז שנת 2010 לא ניכרים שינויים משמעותיים בחלקם היחסי של מרכיבי התמ"ג העיקריים: תצרוכת פרטית, תצרוכת ציבורית, ההשקעה בנכסים קבועים, הייצוא והייבוא.

  • רוב התנודתיות שניכרה בהשקעה בנכסים קבועים מאז שנת 2010 נובעת מפעילות ההשקעה של ענפי המשק: בין 2012 ל-2015 ירד חלקה של השקעה זו בתמ"ג בכ-2 נקודות אחוז, אך בשנתיים האחרונות התאוששה ההשקעה ועלתה בקצת יותר מנקודת אחוז.
  • בתצרוכת הממשלתית ניכרה יציבות במרכיב המופנה לצריכת הפרט, לצד ירידה קלה במרכיב הקולקטיבי (נובעת מירידת חלקה של ההוצאה הביטחונית).

  המערכת הפיסקלית נתונה ללחץ גובר. בתקציב 2019 חורגת הממשלה ב-3 אחוזי תוצר מהסכום המוקצה לה על פי כלל ההוצאה, ונראה שהיא עומדת לחרוג גם מתקרת הגירעון הקבועה בחוק.

  • למרות הירידה בגירעון בשנים האחרונות, הגירעון בישראל הוא עדיין מהגדולים ביותר מבין מדינות ה-OECD. החוב הלאומי עמד על 6.75 אחוזים מהתמ"ג בשנת 2016 – נתון הממקם את ישראל בערך במרכז ההתפלגות בקרב המדינות הנסקרות.
  • בהנחה שהממשלה תגדיל את ההוצאה בהתאם לכללים ולמגבלות הקבועים בחוק, נראה כי משנת 2020 היא תפר את מגבלת הגירעון הקבועה אף היא בחוק, ובטווח הרחוק הבעיה אף תחריף.

  • הקושי התקציבי צפוי לגדול עוד אם תמומש כוונת הממשלה להגדיל את תקציב הביטחון לכ-6 אחוזי תוצר
    ולהצמידו לשיעור הגידול בתמ"ג.
    

    צמיחה ופריון 

    ישראל מתאפיינת בשיעורי צמיחה גבוהים מאלה של מדינות ה-OECD, אולם ההשוואה משתנה כאשר המדד הוא  שיעור הצמיחה של התמ"ג לנפש. נוסף על כך, אין שיפור בפריון העבודה.

    • בשנת 2017 צמח המשק ב-3.5 אחוזים, בהשוואה לשיעור צמיחה ממוצע של 3.0 אחוזים במדינות ה-OECD. אולם מכיוון שהאוכלוסייה בישראל גדלה בכ-2 אחוזים בשנת 2017, קצב גידול התמ"ג לנפש עמד רק על 1.5 אחוזים, ואילו ב-OECD גדל התמ"ג לנפש ב-2.4 אחוזים בממוצע.
    • ישראל אינה מצליחה להדביק את הפער בינה ובין ממוצע מדינות ה-OECD וה-G7 (ובינה ובין ארצות הברית) במדד התמ"ג לשעת עבודה. ב-2016 ירד התמ"ג לשעת עבודה בישראל ל-55.5 אחוזים מהתמ"ג של ארצות הברית, לעומת 58 אחוזים בשנת 2000.
    • ישראל חווה האטה בקצב הגידול של הפריון הכולל מאז 1973 (כלומר בין 1961 ל-1973 קצב הגידול היה מהיר יותר), ואפילו הצמיחה המהירה של מגזר ההיי-טק בישראל מאז שנות התשעים של המאה הקודמת אינו מספיק כדי להתגבר על ההאטה.
    • מאז 2012 העלייה בתעסוקה היא המקור העיקרי לצמיחה לנפש. אף שהמצטרפים לכוח העבודה היו בעיקר עובדים בעלי מיומנויות נמוכות, חל שיפור באיכות התעסוקה – בשל עלייה בוותק ובשיעורי ההשכלה של העובדים. אולם האוכלוסייה בגילי העבודה מצטמצמת, ועימה הפוטנציאל לצמיחה עתידית המבוססת על גידול בתעסוקה.

    מחירים ויוקר המחיה 

    השנים האחרונות התאפיינו בעלייה נאה בשכר הריאלי, שאיננה נובעת משיפור בפריון העבודה אלא מהוזלת מחירי הצריכה ביחס למחירי כלל המוצרים והשירותים שיוצרו במשק. למרות זאת, רמת המחירים בישראל עודנה גבוהה.

    • משנת 2015 נרשמה במשק עליית שכר נאה, שהקיפה את כלל רמות ההכנסה וקבוצות האוכלוסייה.
    • הגידול בשיעור התעסוקה והעלייה בשכר תורגמו לעלייה מרשימה בהכנסה ובתצרוכת של משקי הבית. השיפור בלט בקרב משקי בית בחמישון ההכנסה האמצעי והתחתון (עלייה של 16 ו-13 אחוזים, בהתאמה, בין 2012 ל-2016) בעוד שבקרב החמישון העליון נרשמה עלייה מתונה יותר (9 אחוזים).
    • בשנים האחרונות קצב עליית המחירים בישראל היה נמוך משמעותית מהקצב ב-OECD. עקב כך, מאז 2014 ירדו מחירי הצריכה בישראל בכ-5.2 אחוזים ביחס לממוצע ב-OECD.
      • בסעיף התקשורת חלה ירידת המחירים החדה ביותר, והוזלות משמעויות נמצאו גם בסעיפי המזון, התחבורה, והתרבות והבידור. לצד זאת חלה עליית מחירים בסעיף הדיור. סביר שירידת המחירים נובעת גם מצעדים שנקטה הממשלה להפחתת יוקר המחיה במשק.