נותרים מאחור: תפוצת ההשכלה הגבוהה בקרב חרדים הולכת ופוחתת

השכלתם של החרדים והשתתפותם בכוח העבודה בישראל הם נושאי דיון לוהטים בחברה הישראלית כיום, אלא שלא תמיד השיח בנושא זה מבוסס על עובדות מדויקות. ב”דוח מצב המדינה” לשנת 2013 בדק איתן רגב, חוקר מרכז טאוב, מגמות בחינוך ובתעסוקה בקרב החרדים, תוך שימוש בשיטה ייחודית ומדויקת יותר שפיתח לזיהוי אוכלוסייה זו.

ממחקרו של רגב עלו כמה ממצאי מפתח. ראשית, כמו בקרב האוכלוסייה שאינה חרדית, השכלה גבוהה חשובה מאוד להצלחתם של חרדים בשוק העבודה, הן במונחי תעסוקה והן במונחי שכר. שיעור התעסוקה של גברים חרדים בעלי תואר אקדמי בגילי 64–25 עמד על 71 אחוז, פי שניים מהשיעור בקרב מקביליהם חסרי התואר. פער דומה, אם כי קטן יותר, התגלה אצל נשים חרדיות. כמו כן, שכרם של גברים חרדים בעלי תואר בגילי 64–25 העובדים במשרה מלאה היה גבוה ב-80 אחוז בהשוואה לגברים חרדים שאינם בעלי תואר.

לאור חשיבות התואר האקדמי בהשתלבותן של משפחות חרדיות במשק, חקר רגב את שיעורי ההשכלה הגבוהה באוכלוסייה זו. ככלל, שיעורי ההשכלה הגבוהה בקרב החרדים נמוכים בהשוואה לשאר קבוצות האוכלוסייה. כפי שניתן לראות בתרשים הראשון, רק ל-7.5 אחוזים מהגברים החרדים בגילי 44–25 היה תואר אקדמי ב-2008, בהשוואה ל-11.8 אחוז מהגברים המוסלמים והדרוזים, 23.6 אחוז מהערבים הנוצרים ו-31.2 אחוז מהגברים היהודים שאינם חרדים. הפערים הגדולים התקיימו גם בקרב הנשים החרדיות בטווח גילים זה. מעניין לראות כי בישראל של היום, הסבירות שלנשים בגילים 44–25 יהיה תואר אקדמי גבוהה יותר מהסבירות לתואר בקרב גברים בכל תת-קבוצה באוכלוסייה.

המגמות בתחום ההשכלה הגבוהה בקרב חרדים עומדות בניגוד בולט למתרחש בקבוצות האחרות. בקרב נשים מוסלמיות, דרוזיות, נוצריות ויהודיות שאינן חרדיות קיימת מגמה הולכת וגוברת של רכישת תואר אקדמי. בקבוצות אלו הסבירות להיות בעלת תואר אקדמי אצל נשים בגילי 44–25 הייתה גבוהה בהשוואה לנשים בגילי 64–45. בניגוד חד לכך, חלקן של בעלות התואר האקדמי מבין החרדיות הצעירות (12.8 אחוז) נמוך יותר בשליש מחלקן בקרב נשים חרדיות מבוגרות יותר (17.6 אחוז).

מצבם של הגברים החרדים חמור אף יותר. בניגוד מוחלט לדעה הרווחת, שיעור האקדמאים בקרב החרדים ירד, ולא עלה. אמנם הרבה יותר גברים חרדים מבעבר לומדים לתואר אקדמי, אולם עלייה זו מתקזזת (ואף יותר מכך) עם מספרם הרב עוד יותר של חרדים הבוחרים שלא לעשות זאת. עקב כך, בעוד ש-15.1 אחוז מהגברים החרדים בגילי 64–45 הם בעלי תואר אקדמי, בקרב הגברים החרדים הצעירים יותר שיעור בעלי התואר האקדמי נמוך בחצי – 7.5 אחוזים.

חלקם של בעלי התארים האקדמיים מבין כלל הגברים החרדים בגילי העבודה נותר נמוך מאוד לאורך כל העשור שבין 2002 ל-2010, כפי שניתן לראות בתרשים השני. בדומה לכך, לאורך כל העשור נרשם שיעור נמוך של בעלי תעודת בגרות. הקבוצה הגדולה ביותר, בפער ניכר, והיחידה שהראתה גידול משמעותי – מ-31 ל-47 אחוז מכלל הגברים בקבוצת הגיל – הייתה  קבוצת הגברים החרדים שיש להם השכלה יסודית בלבד. מגמות אלו נובעות מכך שביחס לעבר יותר בנים חרדים נכנסים למערכת הישיבות לאחר כיתה ח’, ובנקודה זו הם מפסיקים לקבל השכלה בסיסית בנושאי הליבה, ומתמקדים אך ורק בלימודי דת.

הירידה בחלקם של בעלי תואר אקדמי באוכלוסייה החרדית תועדה לראשונה במחקרו של רגב, ויש לה השלכות חשובות על כלכלת ישראל. כאשר שנות ההשכלה הפורמלית שמקבל הדור הצעיר של גברים חרדים מועטות יותר בהשוואה לדור המבוגר יותר, יכולתם למצוא עבודה במשק הגלובלי, שהתחרות בו הולכת וגוברת, פוחתת בהתאם. אין זה צירוף מקרים כי בסוף שנות השבעים יותר מ-80 אחוז מהגברים החרדים בגילי העבודה העיקריים היו מועסקים, ואילו כיום מועסקים פחות מ-50 אחוז מהם. הירידה בשיעורי התעסוקה, שנמשכת עשורים שלמים ברציפות, תואמת כמעט אחד לאחד את הירידה שניכרת בקרב גברים מחוסרי השכלה לחלוטין שאינם חרדים. מכיוון שהאוכלוסייה החרדית גדלה מהר יותר משאר האוכלוסייה, המשמעות היא שחלק הולך וגדל מהישראלים אינם זוכים להשכלה ולכלים הדרושים כדי להשתתף במשק, ועשויות להיות לכך השלכות עתידיות שליליות על רמת החיים הלאומית ועל שיעורי העוני בישראל.