המחקר בוחן את מידת הניידות בתחבורה בישראל, בדגש על תושבי מטרופולין תל-אביב, המטרופולין הגדול בישראל, בהשוואה לערי מטרופולין אחרות בעולם המערבי, תוך הבחנה בין שני סוגים של אמצעי תחבורה עיקריים, רכב פרטי ותחבורה ציבורית.
מסתבר כי הניידות של נוסעי הפרטי במטרופולין תל-אביב בשנה 1995 הייתה טובה יחסית לעומת ערים אחרות, והניידות של משתמשי התחבורה הציבורית הייתה נחותה יחסית. ההתפתחות שחלה מאז בישראל מצביעה על הרעה יחסית במצב התחבורה בשני הסוגים של אמצעי התחבורה. המאמר דן באופי השינוי ובסיבות לשינוי ומשמש בסיס להמלצות מרכזיות בסוגיית הנגישות בתחבורה בישראל, ובמרכזן – קריאה לשינוי המדיניות הציבורת המעניקה עדיפות לנוסעי הרכב הפרטי על פני משתמשי התחבורה הציבורית. הדגש הוא, שהמדיניות הנוהגת פוגעת ביעילות הכלכלית ומגדילה את אי-השוויון החברתי.