נשים והורים בשוק העבודה – ישראל לעומת ה-OECD

כל דיון מהותי במצבן הכלכלי של נשים בישראל, במיוחד בנוגע למדדים בשוק העבודה, צריך להביא בחשבון את המגמות הדמוגרפיות הייחודיות במדינה. כפי שניתן לראות בתרשים 1, שיעור הפריון בישראל (3.0 ילדים לאישה ב-2013) גבוה מכל מדינה אחרת ב-OECD. בניגוד לשאר מדינות ה-OECD, שיעור הפריון בישראל כיום לא ירד בהרבה והוא דומה למדי לנתון בשנת 1980. עקב כך, ישראל אינה עומדת מול אתגרים דמוגרפיים דומים לשל מדינות מפותחות אחרות, המתמודדות עם העומס הכלכלי של אוכלוסייה המתבגרת במהירות ושיעורי פריון נמוכים משיעור ההחלפה (השיעור הנחוץ לשם שמירה על גודל האוכלוסייה במדינה לאורך זמן, העומד על 2.1 ילדים).

צדדים שונים בחברה הישראלית – לרבות התרבות, המצב הגיאו-פוליטי והמדיניות הממשלתית – מעודדים ילודה, כמו גם את השתתפותן של נשים בשוק העבודה. בתחום המדיניות מתבטאת התמיכה במימון טיפולי הפריה חוץ-גופית עד שני ילדים; הגנה מפני פיטורים בזמן ההיריון; תשלומים נדיבים, העומדים על 100 אחוז מהשכר, במהלך 14 השבועות של חופשת הלידה; סבסוד מעונות יום למשפחות העומדות בתנאים; חינוך מסובסד מגיל שלוש לכלל האוכלוסייה; ושעות עבודה מופחתות לאחר החזרה מחופשת הלידה ("שעת הנקה") (בוורס, 2014).

עם זאת, בנושאים מסוימים התמיכה בהורים עובדים בישראל מועטה ביחס למקובל ב-OECD. תקציר זה בוחן מגמות חשובות הקשורות לנשים בשוק העבודה בישראל, ומתווה קווים מנחים למדיניות שישראל תצטרך לאמץ כדי לעמוד בנורמות הרווחות ב-OECD בנושא חופשות הורות וידידותיים למשפחות במקומות עבודה.