סוגרות את הפער? הישגיהן של נשים ערביות

הדיון במצבה החברתי-כלכלי של האוכלוסייה הערבית בישראל מתמקד, בדרך כלל, בפערים שעדיין קיימים בינה ובין האוכלוסייה היהודית, ואינו מדגיש את התחומים שבהם חל שיפור. במקרה של נשים ערביות, הנתונים שמתמקדים בהם בדרך כלל הם שיעורי התעסוקה הנמוכים, שעמדו בשנת 2017 על 34 אחוזים בקבוצת הגיל 64–25. ואולם מחקר שערכה באחרונה החוקרת הדס פוקס מראה כי התמונה המלאה כוללת גם התקדמות ניכרת שחלה בקרב נשים ערביות בתחומי ההשכלה, וכן שיפור במצבן התעסוקתי – אף שהוא מוגבל יותר.

הישגים השכלתיים חשובים לדיון בתעסוקה, היות שידוע שנשים ערביות בעלות תארים אקדמיים מועסקות בשיעורים גבוהים בהרבה מאלו שאינן בעלות תארים. בה בעת, יש עדיין מקום לשיפור גם בקרב חלק זה של האוכלוסייה.

השיפור בנתוני ההשכלה ניכר כבר בבית הספר התיכון: שיעור הנשים הערביות הזכאיות לבגרות עולה על זה של גברים ערבים, ומתקרב לזה של נשים יהודיות לא-חרדיות (להלן: יהודיות). נראה כי הרקע החברתי-כלכלי הנמוך, בממוצע, של האוכלוסייה הערבית הוא הגורם לכך שהפערים עדיין קיימים. כאשר מפקחים על הרקע החברתי-כלכלי, שיעורי הזכאות לבגרות בקרב נשים ערביות בכל תת-הקבוצות גבוה מזה של נשים יהודיות.

גם בשיעור השתתפותן של נשים ערביות בהשכלה הגבוהה חל גידול ניכר. במיוחד בולטת עלייה של כמעט 50 אחוזים שחלה בין שנת 2008 לשנת 2013 בקרב נשים בדואיות ודרוזיות, בעוד בקרב הגברים הערבים, לעומת זאת, כמעט שלא חל שינוי בשיעור הפונים להשכלה גבוהה. עם זאת, שיעור הנשים שהן בעלות תואר אקדמי נמוך מזה של נשים יהודיות. בשנת 2014 כמחצית מהנשים היהודיות והערביות הנוצריות בגילי 33–30 היו בעלות תואר אקדמי, אולם שיעור בעלות התואר בקרב נשים ערביות מתת-הקבוצות האחרות היה נמוך יותר: 23 אחוזים בקרב מוסלמיות, 19 אחוזים בקרב דרוזיות, ו-16 אחוזים בקרב בדואיות.

אף שיותר מ-70 אחוזים מהנשים הערביות הזכאיות לתעודת בגרות למדו במגמות מדעיות-הנדסיות בתקופת התיכון (בהשוואה ל-39 אחוזים בלבד מהנשים היהודיות) – תחומים הפותחים אפשרות לשכר עתידי גבוה – חלקן של הפונות ללימודים אקדמיים בתחומי המדעים וההנדסה הוא קטן יחסית. לעומת זאת, שיעור גבוה של נשים ערביות רוכשות תארים בחינוך: 42 אחוזים בקרב המוסלמיות ו-46 אחוזים בקרב הבדואיות (בהשוואה ל-16 אחוזים בקרב יהודיות).

אותה מגמה נמשכת גם בשוק העבודה. בקרב מוסלמיות, דרוזיות ובדואיות יותר מ-50 אחוזים מבעלות התואר האקדמי עובדות בתחום החינוך, ובהן אקדמאיות רבות שלא למדו חינוך. שיעור זה גבוה פי שלושה מהשיעור בקרב נשים יהודיות.

מצבן של הנשים הערביות בתחום החינוך הוא מורכב. מצד אחד, בשנים האחרונות עלה מספר שעות העבודה הממוצע של מורים ערבים (גברים ונשים), וירד חלקן של נשים המועסקות במשרה חלקית. פירוש הדבר הוא שנשים רבות מצליחות למצוא תעסוקה בהיקף משרה גדול. מצד אחר, הנתונים מראים כי בשנים האחרונות ערבים שלמדו חינוך מתקשים למצוא עבודה בתחום. בעוד שיעור היהודים שקיבלו הכשרה בתחום החינוך והשתלבו בהוראה נותר יציב למדי בעשור האחרון, בקרב ערבים חלה ירידה ניכרת.

זאת ועוד, הביקוש למורים ערבים אינו צפוי לגדול, מכמה סיבות: שיעורי הפריון באוכלוסייה הערבית יורדים; שיעורי הלמידה באוכלוסייה הערבית הגיעו למיצוי והגידול אינו צפוי להימשך; ונבלמה מגמת הצמצום במספר התלמידים בכיתה. לכן כבר כעת יש בתחום עודף של נשים, ויש סימנים לכך שהוא צפוי לגדול אף יותר בעתיד.

באופן כללי, שיעורי התעסוקה בקרב נשים ערביות עלו מאז ראשית המאה, אך הגידול דומה לזה שחל בקרב נשים יהודיות, כך שהפער בין שתי הקבוצות כמעט שלא הצטמצם. בעוד שיעורי התעסוקה של בעלות תואר נותרו יציבים ועומדים על כ-75 אחוזים, בולט במיוחד הגידול שחל בקרב נשים ללא השכלה אקדמית בקבוצת הגיל 54–45. עם זאת, שיעור התעסוקה בקבוצת הגיל 64–25, אשר עמד ב-2017 על 34 אחוזים, עדיין גדול מהיעד שהציבה הממשלה לשנת 2020 – 41 אחוזים.

פערי השכר בין ערבים ליהודים נמוכים בקרב בעלי תארים בתחומי הבריאות והחינוך (תחומים שבהם רוב המשרות הן במגזר הציבורי), אך גבוהים בקרב בוגרי הנדסה, מדעי המחשב, מינהל עסקים וניהול.

מן הנתונים שהוצגו לעיל עולה כי הפערים בין נשים ערביות לנשים יהודיות מוסיפים להתקיים. עם זאת, כשמביאים בחשבון שנשים ערביות בעלות תארים אקדמיים מועסקות בשיעורים גבוהים בהרבה מאלו שאינן בעלות תארים, אפשר לקוות כי ההתקדמות שחלה בתחום החינוך תלווה בשנים הבאות בשיפור גם בשוק העבודה. מגמות כאלו יקדמו את הנשים הערביות, ויוכלו להוות מקור צמיחה לכלכלה הישראלית בכללותה.

כדי להתמודד עם הקשיים הקיימים ולקדם קבוצת אוכלוסייה זו אפשר לשקול כמה כיוונים: שיפור מערכת החינוך הערבית; ייעוץ לתלמידות ערביות שיכלול הכוונה לתחומי לימוד שיש להם ביקוש בשוק העבודה; הגדלת ההיצע המקומי של אפשרויות תעסוקה מתאימות; ושיפור הנגישות של מקומות עבודה מחוץ ליישובי המגורים.