השיח הציבורי בישראל עוסק רבות בתופעת עובדי הקבלן: עובדים המועסקים דרך צד שלישי, אשר זכויותיהם ותנאי העסקתם לרוב נחותים לעומת עובדים בהעסקה ישירה. פרק זה יתמקד הן בממדי התופעה והן בשוני המהותי שבין שתי הקבוצות של עובדי הקבלן – עובדי קבלן כוח אדם ועובדי קבלן שירות. עובדי קבלן כוח אדם הם אנשים צעירים יחסית לכוח העבודה הישראלי, והיקף העסקתם נמצא במגמת ירידה. לעומתם עובדי קבלן שירות הם מבוגרים יותר, מאפייניהם הסוציו-דמוגרפיים נמוכים יותר והיקף העסקתם נמצא במגמת עלייה. חוסר ההבחנה בין שתי קבוצות אלו הוא המקור לתפיסה השגויה כי ממדי התופעה בישראל יוצאי דופן בהשוואה למקובל בעולם, והפרק עומד על כלל ההבדלים ביניהן .בחלקו האחרון עוסק הפרק בפתרונות לבעיות הכרוכות בהעסקה קבלנית. יש צורך להקטין את הפער בין הזכויות של עובדי הקבע ושל העובדים הזמניים, מכיוון שזהו הגורם המרכזי לתעסוקה זמנית או עקיפה. עם זאת, יש להימנע מצעדים שיפגעו ביכולת המעסיקיםלשכור ולפטר עובדים בהתאם לנסיבות כלכליות ענייניות, מכיווןשהדבר עלוללהעלות את שיעור האבטלה דווקא בקרב עובדי הקבלן עצמם.
המאמר מופיע כפרק בספר השנתי של המרכז, דוח מצב המדינה 2015, בעריכת אבי וייס ודב צ'רניחובסקי