ראשית, בולטת בה החלוקה הלאומית, בין רוב יהודי ומיעוט ערבי גדול; ובתוך הרוב היהודי, קיימות חלוקות על פי צירי הדת, הוותק בארץ, המוצא העדתי (וכמובן שקיימות חלוקות על פי צירי הריבוד הקיימים בכל חברה). מן הדין לציין גם את קיומם של העובדים הזרים, שאף כי אינם אזרחי המדינה, הם חיים ורוקמים כאן חלק מחיי החברה, התרבות, הדת, המשפחה והחינוך שלהם.
דומה כי שתי שאלות, הקשורות זו בזו, מחייבות בירור מקדים הרלבנטי להמשך העבודה: ראשית, האם ריבוי הקבוצות והגוונים בחברה, כשלעצמו, הופך את החברה בישראל לחברה פלורליסטית? ושאלה שנייה, כיצד לגרום לכך שההטרוגניות והחלוקה בצירים השונים יתרמו ללכידות החברה הישראלית ולא יהפכו לגורמי פירוד?
שאלות אלה מתחדדות עוד יותר על רקע היות החברה הישראלית, חברה חדשה, המושתתת על גלי הגירה מתמשכים, ששאפה להיות שונה בדפוסי חייה מהדפוסים שעוצבו בגולה. לפיכך, החיפוש אחרי מנגנוני גיבוש וליכוד איפיין את שלבי .התארגנותה
המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1998, יעקב קופ (עורך).