חוק ביטוח בריאות ממלכתי בישראל הכיר לכאורה, לפחות מן ההיבט
ההצהרתי, בחשיבות של ההתמודדות עם בעיית הפערים במערכת
הבריאות. הדבר משתמע מהמשפט הראשון בחוק: "ביטוח הבריאות
הממלכתי לפי חוק זה יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה
הדדית". בכל הקשור לאספקת שירותי בריאות לשכבות החלשות, החוק הבטיח, בין השאר, כיסוי ביטוחי אוניברסלי, הכולל גם קבוצות אוכלוסייה שלא היו מבוטחות קודם לכן, והגדיל את חופש המעבר בין קופות-החולים. אולם, גלגוליו השונים של החוק הביאו במהלך השנים לשחיקה בעקרונות החברתיים שעמדו בבסיסו (חורב, 2004 ). מלשון החוק לא ניתן ללמוד אודות הבריאות כזכות חברתית 1, ולא על הדרך אותה מתווה המדינה לצמצום פערים בבריאות בין קבוצות שונות באוכלוסייה.