רפואת השן בישראל עדיין מחוץ לגדר

מאז 1995 תושבי ישראל זוכים לביטוח בריאות ממלכתי. גם קודם לכן הגישה לשירותי רפואה בסיסיים הייתה כמעט אוניברסלית והובטח כיסוי ביטוחי לרוב ניכר של האוכלוסייה. הדפוס הזה של נגישות רחבה לשירותי רפואה בסיסיים לכלל האוכלוסייה תרם לאורך השנים לרמה הגבוהה יחסית של בריאות ממנה נהנים תושבי ישראל.

רפואת השיניים נשארה מחוץ למסגרת של חוק ביטוח הבריאות, כאשר הגישה לטיפול רפואי מותנה ביכולת לשלם. כתוצאה מכך, אפילו טיפולים בסיסיים, כולל טיפול מונע, נמצאים לעתים קרובות מעבר ליכולתן של משפחות בעלות אמצעיים מוגבלים. בו בעת רמת בריאות השן בישראל נמוכה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות – בניגוד למצב של רמת הבריאות הכללית.

פרופ’ דב צ’רניחובסקי, ראש תכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב, פרופ’ חבר באוניברסטת בן-גוריון וד”ר גיא נבון מבנק ישראל, עמית מדיניות בתכנית, פרסמו באחרונה מחקר הבוחן את מצב בריאות השן בישראל על בסיס נתוני סקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (רפואת השן: נטל ההוצאות על משקי בית – השלכות לביטוח בריאות ממלכתי, נייר מדיניות של מרכז טאוב מס’ 2010.10). הם מצאו שבהיעדר ביטוח ממלכתי לטיפולי שיניים, וכתוצאה ממיעוט חלופות של ביטוח פרטי, ההוצאות על טיפולי שיניים הפכו לסעיף מרכזי בהוצאות על שירותי רפואה עבור משקי בית בישראל. עבור קשישים, עלות טיפולי שיניים מהווה לעתים נטל כבד מדי.

התרשים הראשון מצביע על הוצאות בשנת 2008 לטיפולי שיניים עבור משפחות, אשר דיווחו על הוצאות אלו, לפי חמישוני הכנסה. מסתבר שהסכומים דומים מאוד; ההוצאות של המשפחות העשירות ביותר גבוהות מן ההוצאות של המשפחות העניות בפחות מ-25 אחוז, למרות שההכנסה של משפחות אלו גבוהה בערך פי חמישה. דפוס הוצאות זה מצביע על כך שלרפואת השן מאפיין של צורך ולא של מותרות והוצאה זו רגרסיבית בעליל.

אך מבט על מספר המשפחות המבצעות בפועל טיפולי שיניים מגלה שהאחידות בהוצאות פירושה שהמשפחות העניות נאלצות לצמצם במספר טיפולי  השיניים. התרשים השני מראה את שיעור המשפחות המדווח על הוצאות על טיפולי שיניים במשך השנה, ממנו עולה שהשיעור בקרב המשפחות העניות קטן יותר באורח ניכר – תוצאה המצביעה על כך שמשפחות עניות רבות נוטות לוותר על טיפולי שיניים.

הוויתור של משקי בית בשני החמישונים הנמוכים על שירותי רפואת שיניים פוגע בעיקר בילדים, במיוחד משום שחלקם של ילדים עד גיל 18 מסך הנפשות במשקי הבית בחמישון התחתון מגיע ל-50 אחוז לעומת 20 אחוז בחמישון העליון.

בהתבסס על ממצאים אלו, צ’רניחובסקי ונבון ממליצים להחיל את רפואת השן בביטוח בריאות ממלכתי, תוך גיבוי תקציבי מתאים למימושו. הם ממליצים במיוחד על החלת התכנית בקרב ילדים ובקרב קשישים. להערכתם, המהלך המוצע עשוי להביא לתשואה ממשית וניכרת בטווח הבינוני והארוך, שתתבטא בשיפור בריאות השן בישראל מבלי להגדיל את ההוצאות ויגביר את השוויוניות בגישה לטיפול.