האחריות לפיתוח השירותים, לקביעת תוכנם ולמימונם מתרכזת בידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים ובידי מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, בעוד הספקת רוב השירותים הועברה לאחריותם של ארגונים לא-ממשלתיים (וולונטריים ופרטיים-עסקיים).
שירותי הרווחה האישיים מעניקים סיוע למגוון רחב של קבוצות באוכלוסייה – ילדים ובני נוער בסיכון, זקנים מוגבלים, משפחות במצבי מצוקה ומשבר, ובכללן משפחות חד-הוריות ומשפחות עולים, אנשים עם פיגור, נכים, מכורים לאלכוהול ולסמים, ודרי רחוב. שירותים אלו מתרכזים אפוא בהענקת סיוע לאוכלוסיות המהוות את החוליות החלשות והפגיעות ביותר בחברה הישראלית.
פרק זה, הסוקר ובוחן את מצב שירותי הרווחה האישיים, כולל שלושה חלקים. החלק הראשון מציג בצורה תמציתית את התפתחות ההוצאה הממשלתית לשירותי הרווחה האישיים ואת השינויים שחלו בה בשנים האחרונות. החלק השני סוקר את הסוגיות המרכזיות המאפיינות ומעסיקות שירותים אלו. החלק השלישי בוחן בהרחבה שתיים מהסוגיות: התמודדות של שירותי הרווחה המקומיים עם בעיית העוני; ואי-השוויוניות בין יישובים, ובמיוחד בין יישובים יהודיים וערביים בשירותי הרווחה המסופקים לאוכלוסייה.
המאמר הופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2007.