המאמר מתמקד בתכנית, בגורמים לעיצובה ובניסיונות ליישמה. ניתוח האירוע והבנת הכוחות, שפעלו בעד ונגד קידום התכנית, מאפשר לעמוד על הגורמים שמנעו את יישומה, ולהאיר את התנאים שעשויים היו לאפשר את ביצועה. למרות שתכנית הראורגניזציה של 1972 היא בגדר היסטוריה, אפשר שבעזרת ניתוח המקרה נבין טוב יותר, מה מעכב את הגשמת היעדים לרפורמה במערך שירותי בריאות הנפש בישראל עד עצם היום הזה, וכיצד ניתן ליצור תנאים נאותים לפיתוחה ולקידומה של מערכת בריאות נפש קהילתית בארץ.
המאמר מופיע כפרק בספר עיצוב מדיניות חברתית בישראל: מגמות וסוגיות, אורי אבירם, ג'וני גל ויוסף קטן (עורכים)