הצצה לדוח מצב המדינה 2021

מגפת הקורונה חוללה את אחד הזעזועים החמורים ביותר שחוותה ישראל בשנים האחרונות מבחינה כלכלית, חברתית, חינוכית ודמוגרפית, והשלכותיה הדרמטיות יישארו איתנו בעתיד הקרוב והרחוק כאחד. זאת ועוד, זן האומיקרון ממשיך להתפשט וליצור גל תחלואה גדול יותר מקודמו, ולא מן הנמנע שזנים נוספים ימשיכו להכות ברחבי העולם ובישראל במהלך השנים הקרובות. דוח מצב המדינה 2021 שראה אור לאחרונה במרכז טאוב מספק הזדמנות להעמיק במצבנו כיום, בשינויים שחלו ובקשיים שאנחנו עומדים לפניהם, ודן בשאלה כיצד תיראה ההתמודדות עם המגפה בעתיד. במאמר זה אנו מבקשים לתת לכם הצצה לדוח ומזמינים אתכם להמשיך לקרוא אותו באתר של מרכז טאוב.

מבחינה כלכלית חווה המשק הישראלי טלטלה קשה, אולם בחינה מעמיקה של המגמות המאקרו-כלכליות שערכו החוקרים פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי מעידה על התאוששות מהירה בהרבה מן הצפוי של המשק הישראלי: רמת התמ"ג לנפש חזרה ביסודו של דבר לרמה שהייתה צפויה אילולא המגפה, והתאוששות המשק העלתה את הכנסות הממשלה ותרמה לצמצום הגירעון. הירידה בתוצר לנפש בישראל בשנת 2020 עמדה על 5.7% – קרוב לממוצע במדינות ה-OECD. לפי הערכות ה-OECD ישראל הייתה צפויה לחזור לרמת התוצר לנפש של הרבעון האחרון של 2019 רק בתחילת 2022, אלא שההתאוששות המהירה של המשק החזירה את התוצר לרמה זו כבר ברבעון השני של 2021.

כאמור, בשנת 2021 המשק השתקם בהדרגה ושוק העבודה החל להסתגל למציאות חדשה. ואולם למרות ההתאוששות, שיעורי האבטלה עדיין גבוהים משהיו בשנת 2019 ודומה שיחלפו עוד כמה שנים עד שרמת האבטלה תחזור לשיעורה הנמוך לפני המגפה. עבודתם של מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס עוסקת בין השאר במה שהתרחש במשק מבחינת רמת התעסוקה ומספר שעות העבודה בענפים שונים, ומצייר תמונה קלידוסקופית של ההבדלים לפי מגדר, מגזר ומחוז גיאוגרפי. ניתוחם מעלה כי בעוד ענפים ציבוריים במובהק כמו בריאות, חינוך ומינהל ציבורי כמעט לא נפגעו, ענפים אחרים כמו מסחר, אירוח והסעדה, ובייחוד תיירות, נפגעו מאוד מהמשבר והתאוששותם מפגרת אחרי שאר המשק. התעסוקה במחוזות תל אביב, המרכז וחיפה השתקמה, ואילו מחוזות ירושלים, הצפון והדרום עדיין מדשדשים מאחור. כמו כן, בתעשיות מסוימות עברו רבים לעבודה מהבית ודומה שהשינוי הזה עתיד להיות קבוע.

המחקר בתחום הבריאות, מאת פרופ' נדב דוידוביץ', ד"ר ברוך לוי ורחל ארזי, עוסק בכוח האדם הרפואי במערכת הבריאות בישראל והתמודדותו עם המגפה. כמו כן הוא עוסק בשינויים הטכנולוגיים שהתרחשו בזמן המגפה, בדגש על אשפוזי בית ורפואה דיגיטלית, ובתוכנית החיסונים בהיבט של פערים חברתיים-כלכליים. מהמחקר עולה כי אף שחל גידול של 26% במספר הרופאים בישראל בין 2000 ל-2019, ישראל נמצאת מתחת לממוצע ה-OECD מבחינת מספר הרופאים לנפש. העומס שחוו הצוותים הרפואיים כתוצאה מכך בתקופת המגפה גרם לשחיקה הולכת וגוברת בקרבם, במיוחד בקרב הצוותים שטיפלו בחולי קורונה. המחקר מדווח גם על תנופה אדירה בשירותי הרפואה מרחוק והשימוש בהם במערכת הבריאות בשנתיים האחרונות. לפי מחקר של ה-OECD, חדירתה של הרפואה מרחוק למערכת הבריאות בישראל היא מן הרחבות בעולם.

עוד מצא המחקר מתאם חיובי בין שיעורי ההתחסנות נגד קורונה למעמד חברתי-כלכלי, בניגוד לחיסוני שגרה. ניכר כי שיעורי ההתחסנות עולים בכל שכבת גיל מעל 20 עם העלייה במעמד החברתי-כלכלי. פערים בהתחסנות ניכרים באשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים, ולא רק בדחיית קבלת המנה השלישית אלא אף בהימנעות ממנה. כלומר, הפערים החברתיים-כלכליים בישראל מתבטאים גם בהשפעת המגפה על האוכלוסייה, והם צפויים להשפיע גם בעתיד לנוכח התופעות ארוכות הטווח של המחלה בהיבט הגופני, הנפשי והחברתי-כלכלי.

דוח מצב המדינה שראה אור לאחרונה במרכז טאוב מספק מענה מחקרי לצורכי השעה – ההתמודדות עם מגפת הקורונה – ובה בעת ממשיך במחויבותו לחקור מגמות ארוכות טווח בחברה הישראלית. בין דפיו תוכלו למצוא זה לצד זה מחקרים נוספים העוסקים במגפה מבחינות דמוגרפיות וחברתיות, מחקרים בתחומי הכלכלה, שוק העבודה, הבריאות, הרווחה, החינוך והדמוגרפיה ותקצירי מחקרים שנערכו במגוון תחומים אלו בשנה החולפת.