מחוז הדרום בישראל: פרופיל חברתי ודמוגרפי

מחקר זה מתמקד בשינויים בפרופיל החברתי-דמוגרפי והכלכלי של מחוז הדרום בישראל, שכולל בעיקרו את הנגב. פרק המבוא מבהיר כמה נושאים כלליים הנוגעים לגבולות האזורים הגיאוגרפיים האלה, לאוכלוסיות המתגוררות במחוז ולתקופה שבה נכתב המחקר, ואף מתאר בקצרה כמה מן ההשקעות הציבוריות העיקריות שנעשו בדרום בעשרים השנים האחרונות.

המחקר נועד לסייע בהבנת ההתפתחויות ארוכות הטווח בדרומה של ישראל, והוא נסמך על שילוב של נתונים מצרפיים ונתונים מסקר משקי הבית של הלמ"ס כדי לצייר תמונה מקיפה של כמה מגמות חברתיות-דמוגרפיות וכלכליות חשובות. פרקי המחקר עוסקים בשלושה עניינים עיקריים: סוגיית הגידול הדמוגרפי; מבנה משקי הבית, ההגירה לדרום וממנו ומגמות בתחום הנדל"ן; והשינויים בהשכלה ובמאפיינים נבחרים של שוק העבודה – בייחוד ברמת ההשתתפות בכוח העבודה ובסוגים של מקצועות שהשכר בהם גבוה יחסית.

גידול דמוגרפי ודפוסי מגורים

• ב-20 השנים האחרונות חווה הדרום גידול ניכר באוכלוסייה. גידול זה נבע במידה רבה מהגידול במגזר הערבי, ובייחוד מהגידול במספר האנשים מהמגזר שהיום הם בגיל העשרה ובשנות העשרים לחייהם.
• לאחר שנים רבות של הגירה נקייה שלילית מהדרום, בשנים האחרונות ההגירה היא חיובית. כלומר, יותר אנשים עוברים לדרום מאשר עוזבים אותו.
• הדרום מאוכלס לא רק ביהודים ובמוסלמים אלא גם במיעוט גדול של "אחרים" שקשה לשייך לאחת משתי הקבוצות הדתיות העיקריות. שיעור ה"אחרים" במחוז הדרום גבוה משיעורו בכל מחוז אחר במדינה.
• רמות הפריון של הערבים בדרום צנחו בחדות ב-20 השנים האחרונות – מיותר מ-9 ילדים לאישה לכ-5 ילדים היום – אבל מספר זה עדיין גבוה בהרבה ממספר הילדים הממוצע בקרב יהודים ואחרים (כ-3.1 ילדים לאישה).

• בדרום יש שיעור גבוה הרבה יותר של אנשים שחיים מחוץ לאזורים עירוניים (יישובים שאוכלוסייתם מונה עד 2,000 תושבים על פי הגדרת הלמ"ס), ושיעור זה גדל ב-20 השנים האחרונות – כלומר האוכלוסייה הכפרית גדלה בקצב מהיר אף יותר מן האוכלוסייה העירונית. אין זה מצב רגיל במדינה מפותחת בת זמננו.

מכל הגורמים האלה יחד עולה שבדרום צפוי גידול אוכלוסייה מהיר שינבע באופן לא פרופורציונלי מן האוכלוסייה הערבית הצעירה שלו. מכאן שכדי "לרכוב" על הגל הדמוגרפי הזה באופן פרודוקטיבי כדאי למשוך לאזור אוכלוסייה המתאפיינת בהשכלה גבוהה ובמיומנויות תעסוקתיות גבוהות יחסית, ולשמר את אלה שכבר נמצאים.

גודל משקי הבית, הגירה לדרום וממנו ומגמות נדל"ן

• לצד גידול של 20% במספר משקי הבית בדרום בשנים 2009–2019 הייתה גם ירידה קטנה במספר משקי הבית שמתגוררים בהם ילדים בוגרים, ועלייה קלה במספר משקי הבית שאין בהם ילדים כלל. עם הקבוצה האחרונה נמנים כעת 40% ממשקי הבית.
• הפרופיל של המהגרים לדרום וממנו דומה לפרופילים שמאפיינים מחוזות אחרים במונחים של גיל, מוצא אתני והשכלה: לרוב הם בני פחות מ-40 ,לא ערבים ובעלי השכלה גבוהה יותר מאלה שלא היגרו, אך הם נבדלים מן הנורמה הארצית במונחים של השכלת ההורים. לאחר תִקנון לפי ההשכלה של האדם עצמו המחקר מראה שלאדם בן 20–39 שהוריו משתייכים לקטגוריה של בעלי ההשכלה הגבוהה ביותר – או שלשניהם יש תואר ראשון או שלפחות לאחד מהם יש תואר שני ויותר – היה סיכוי של 13% בלבד לעזוב את הדרום, כמחצית מן הממוצע הארצי. פירוש הדבר שהדרום "דביק" יחסית – הוא מיטיב להחזיק באנשים משכילים בהשוואה למחוזות אחרים.
• בדומה לכך, לאחר תקנון לפי ההשכלה של האדם עצמו המחקר מראה שההסתברות של הגירה נכנסת לדרום ממקום אחר בישראל גבוהה יותר בקרב אנשים שלהוריהם יש פחות השכלה. במילים אחרות, הדרום מושך אליו מספר לא פרופורציונלי של אנשים שהם "דור ראשון להשכלה גבוהה" במשפחתם.
• רמת שביעות הרצון הכלכלית של אנשים בדרום גבוהה יותר בהשוואה לאנשים מכל מחוז אחר בישראל, למעט התושבים היהודים של יהודה ושומרון. תושבי הדרום מביעים שביעות רצון רבה יותר מן החיים ככלל לעומת התושבים של מחוזות חיפה, המרכז, ירושלים ותל אביב. מדד זה כולל את מידת שביעות הרצון מהשכנים ומהמשפחה.
• במדד שביעות רצון שבוחן את תנאי החיים – דירת המגורים, אזור המגורים, פארקים, ניקיון וביטחון – הדרום מדורג נמוך לעומת מחוזות אחרים. רק תושבי ירושלים ותל אביב נתנו בקטגוריה זו ציון נמוך יותר.
• בשנת 2000 עמד גודלה של דירת מגורים ממוצעת של יהודים ו"אחרים" בדרום על 3.7 חדרים. עד 2017 היא גדלה ל-4.2 חדרים, כמו גודלה של דירת מגורים בצפון, כ-0.2 חדרים יותר מאשר במחוזות ירושלים וחיפה ו-0.5 חדרים יותר מאשר במחוז תל אביב. רק במחוז המרכז הדירות היו גדולות יותר בממוצע.
• שוק הנדל"ן בדרום התאושש מהר יותר בזמן מגפת הקורונה בהשוואה למחוזות אחרים בכל הנוגע למספר עסקאות המכירה. מחוז הדרום היה המחוז היחיד במדינה שבו סך המכירות ברבעון השני והשלישי של 2020 עלה על סך המכירות באותם רבעונים ב-2017 או ב-2018 – עדות לכך שהביקושים הגבוהים נמשכים. הביקושים מתרכזים בעיקר בדירות 4–4.5 חדרים, שמתאימות למשפחות.

בסך הכול התוצאות האלה מצביעות על עלייה משמעותית באיכות החיים בדרום בעשורים האחרונים – משקי הבית נעשו פחות ופחות צפופים ושביעות הרצון הכלכלית והכללית גבוהה מן הממוצע. מצב זה משתקף הן בהגירה היוצאת המועטה יחסית של בעלי מיומנויות גבוהות מן הדרום והן בנכונות הולכת וגדלה לקנות נדל"ן באזור, אפילו בתקופה הקשה והמגבילה של מגפת הקורונה. עם זאת, השיעורים הגבוהים יותר של הגירה נכנסת לדרום בקרב אנשים שהוריהם פחות משכילים – ובכלל זה אנשים שהם "דור ראשון להשכלה גבוהה" – מלמדים שהדרום הוא יעד נבחר בקרב אנשים שמאגרי ההון שלהם מוגבלים.

השכלה ותעסוקה

השכלה

• בשני העשורים האחרונים היה גידול ניכר בהשכלה הגבוהה בדרום. בשנת 2000, כ-23% מהיהודים בני 30–44 במחוז הדרום החזיקו בתואר אקדמי. עד שנת 2017 היה תואר אקדמי לכ-40% מן היהודים באותה קבוצת גיל.
• גידול ניכר בהשכלה הגבוהה היה גם בקרב האוכלוסייה המוסלמית בדרום, שצמצמה את הפער בשנות הלימוד מול האוכלוסייה היהודית בקצב מהיר יותר מאשר בכל מחוז אחר במדינה. בקרב בני 25–34, מספר שנות הלימוד של מוסלמים קטן ב-1.5 ממספר שנות הלימוד של יהודים, לעומת פער של 5.5 שנים בקרב בני 45–54 ,ו-8 שנים בקרב בני 55–64.
• עם זאת, אפילו עם העלייה בהשכלה, שיעור האנשים בני 30–44 בדרום שיש להם תואר אקדמי נמוך יותר לעומת כל מחוז אחר במדינה.

השתתפות בכוח העבודה הכללי

• אף שמספר שעות העבודה בישראל כולה טיפס בעשור האחרון, העלייה הממוצעת בדרום הייתה חדה מעט יותר. למרות זאת הדרום עדיין מפגר מעט אחרי מחוזות המרכז, תל אביב והצפון.
• בדרום, מבוגרים שמסווגים "אחרים", גברים ונשים כאחד, עובדים יותר שעות בכל הגילים עד גיל 60, הן לעומת יהודים והן לעומת מוסלמים. לאחר תקנון לפי השכלה, גברים בני 25–54 ממשקי בית שבראשם עומד "אחר" עובדים בשבוע 4–10 שעות יותר ממקביליהם במשקי בית שבראשם עומד יהודי, ו-13–19 שעות יותר ממקביליהם במשקי בית שבראשם עומד מוסלמי.
• בקרב יהודים בדרום יש יחס הפוך בין רמת הדתיות למספר שעות העבודה כמעט בכל הגילים. היהודים החילונים עובדים מספר השעות הגבוה ביותר, החרדים עובדים מספר השעות הנמוך ביותר, והיהודים המסורתיים והדתיים בתווך. הנתונים זהים אצל גברים ונשים כאחד כמעט בכל הגילים.
• בהנחה שמספר שעות העבודה הממוצע לקבוצת גיל מסוימת בכל אוכלוסייה לא ישתנה, אדם חילוני יהודי או "אחר" יעבוד שעות רבות יותר לאורך חייו הן בהשוואה לזוג חרדי והן בהשוואה לזוג ערבי.

תעסוקה במשרות בשכר גבוה

• אף שמספר המשרות בהיי-טק בדרום נמוך יחסית, שיעור המועסקים במשרות ייצור בשכר גבוה (מחשבים, אלקטרוניקה, תרופות, מוצרי נפט), ובמשרות ניהוליות או ציבוריות בכירות הוא הגבוה ביותר. פירוש הדבר שייתכן שיש בו ריכוז יוצא דופן של המיומנויות הנדרשות למקצועות אלו.
• אוכלוסיות שונות נבדלות זו מזו בהיקף הייצוג שלהן במקצועות אלו. בענפי התעשייה היוקרתיים יש ייצוג יתר ליהודים חילונים ומסורתיים, גברים ונשים, ולגברים ונשים "אחרים". גברים יהודים – בייחוד מסורתיים ודתיים – חולשים על סקטור משרות הניהול הבכירות והמשרות הבכירות בשירות הציבורי. ערבים וחרדים, גברים ונשים כאחד, נמצאים בתת-ייצוג בכל המקצועות בשכר גבוה.

לכן בסופו של דבר, אף שב-2016 הזהיר ה-OECD מפני "מלכודת של רמת מיומנויות נמוכה" במחוז הדרום, מצאנו ראיות לשיפור משמעותי בהון האנושי, להבדלים של ממש בין אוכלוסיות מבחינת ההשתתפות בכוח העבודה, ולתעסוקה משתלמת ביותר מחוץ להיי-טק. לצד זאת, הדרום ממשיך לפגר אחרי כל שאר המחוזות במה שנוגע לשיעור אוכלוסיית המבוגרים הצעירים בעלי ההשכלה האקדמית. אולם גם אם יעבור זמן עד שיבשילו פירות ההתרחבות ההולכת ונמשכת של מערכת ההשכלה הגבוהה וההשקעות בתחומים אחרים, אין ספק שהמאמצים אינם לשווא; כמאמר הפסוק, הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.