האם תווי המזון ניתנים לאלה שזקוקים להם ביותר?

בתחילת החודש דן בג"ץ בעתירות נגד תוכנית חלוקת תווי המזון של משרד הפנים. כזכור, בשנת 2021 בעת משבר הקורונה חילקה הממשלה תווי מזון לזכאים על פי קריטריונים שקבע משרד הפנים. במסגרת תקציב המדינה לשנים 2023–2024 הוחלט לשוב ולהפעיל את התוכנית בסכום כולל של כמיליארד ש"ח. נקבע כי בשנת 2023 יחולקו לנזקקים העומדים בקריטריונים תווי מזון בשווי 400 מיליון ש"ח וב-2024 יחולקו להם תווים בשווי 600 מיליון ש"ח נוספים. לטענת העותרים, התנועה לאיכות השלטון בישראל ועמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, הקריטריונים לחלוקת התווים אינם שוויוניים ונותנים עדיפות לאוכלוסיות מסוימות ובראשן לאוכלוסייה החרדית. בעתירה של התנועה לאיכות השלטון צוטטו בהרחבה ממצאים ראשוניים מתוך המחקר שלנו על תוכנית תווי המזון.

במחקר המלא, שפורסם בתחילת החודש, בוחנים חוקרי מרכז טאוב את מידת היעילות של מערך תווי המזון כפי שהופעל בשנת 2021 בעת משבר הקורונה, מציגים את ההטיות שבו ומציעים חלופות לתוכנית.

16% מהמשפחות בישראל סובלות מאי-ביטחון תזונתי ו-21% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני – נתונים חמורים מאוד בהשוואה למרבית מדינות הרווחה. תקציב התוכנית שהופעלה בשנת 2021 בידי משרד הפנים עמד על כ-700 מיליון ש"ח. תווי המזון חולקו בשלוש פעימות – הראשונה כשבוע לפני חג הפסח והבחירות לכנסת ה-24. הסכום נקבע לפי מספר הנפשות במשק הבית: בכל פעימה ניתנו 300 ש"ח עבור הזכאי ובן/בת הזוג ו-225 ש"ח עבור כל אדם נוסף, עד לסכום מקסימלי של 2,400 ש"ח. משרד הפנים הטיל על הרשויות המקומיות לדאוג ליצירת תשתית מידע על הזכאים, לצד הפעלת מערך הסברה לשם הבטחת מיצוי הזכויות בתוכנית. זיהוי הזכאים נעשה לפי קריטריונים שקבע המשרד: התושב זכאי להנחה של לפחות 70% בארנונה בגין הכנסה נמוכה; התושב הוא אזרח ותיק המקבל הבטחת הכנסה וזכאי ל-100% הנחה בארנונה; או שההכנסה החודשית של משק הבית אינה עולה על הסכומים שקבע המשרד. על פי מבחן ההכנסות של משרד הפנים, ההכנסה השולית לנפש עבור משפחות עם עד 4 נפשות נמוכה בהרבה מקו העוני (כלומר הגדרה מחמירה יותר של עוני), ועבור משפחות עם 6 נפשות ומעלה היא גבוהה ממנו (הגדרה מקילה של עוני) – כלומר ניתנה עדיפות ברורה למשפחות גדולות יותר.

המחקר של מרכז טאוב מצא פער שלילי של כ-10% בממוצע הארצי בין שיעור המשפחות שקיבלו את הסיוע לבין שיעור המשפחות שחיות מתחת לקו העוני. ביישובים עם אוכלוסייה יהודית לא-חרדית הפער השלילי היה קרוב ל-9%, וביישובים הערביים קרוב ל-14% – כלומר פחות משפחות שחיות מתחת לקו העוני קיבלו את תווי המזון. הפער הגדול ביותר נמצא ביישובים בדואיים ועמד על כמעט 28%. לעומת זאת, ביישובים החרדיים הפער היה חיובי ועמד על כמעט 2% בממוצע – כלומר יותר משפחות חרדיות קיבלו תווי מזון מאשר מספר המשפחות שחיות מתחת לקו העוני ביישוב.

בראש רשימת היישובים ה"מקופחים" עומדת העיר ירושלים, שקיבלה כ-19,000 פחות תווי מזון לעומת המספר שהייתה אמורה לקבל לפי שיעור המשפחות מתחת לקו העוני בעיר, ואילו בני ברק, מודיעין עילית ובית שמש מובילות ברשימת הרשויות שקיבלו יותר תווים מאשר מספר המשפחות שחיות מתחת לקו העוני ביישוב.

אחד החששות העולים מן המחקר הוא שמאפייני התוכנית משקפים גישה קליינטליסטית – תופעה שבה פוליטיקאים מעניקים הטבות בתמורה לתמיכה פוליטית; בחינה של הקריטריונים לחלוקה שנקבעו על ידי משרד הפנים מצביעה על העדפה ברורה ליחידים ומשפחות מאוכלוסייה המזוהה פוליטית עם המפלגה שבראשה עמד מי שיזם והוביל את התוכנית. כדי להימנע מהעדפה לא הוגנת ולתת פתרון מקיף וארוך טווח לבעיית אי-הביטחון התזונתי, מרכז טאוב ממליץ על מספר חלופות אפשריות: חידוש תוכנית תווי המזון במתכונת משופרת שמעניקה תווי מזון מספיקים לאורך זמן ולאוכלוסייה שמזוהה בבירור כסובלת מאי-ביטחון תזונתי; הרחבת המיזם הלאומי לביטחון תזונתי שהוקם בידי משרד הרווחה בשנת 2017; והרחבת תוכניות הביטחון הסוציאלי לאוכלוסיות מודרות, ובראשן הבטחת הכנסה, השלמת הכנסה וקצבת נכות כללית.

בעקבות הביקורת הציבורית שנמתחה על התוכנית החליטה הממשלה לשלב בתוכנית לשנים 2023–2024 קבוצות זכאים נוספות: זכאי השלמת הכנסה או הבטחת הכנסה, זכאי מזונות, וכן שורדי שואה נזקקים. עם זאת, שווי התווים שאנשים מחלק מקבוצות אלו זכאים להם נמוך משווי התווים שקיבלו הזכאים שעמדו בקריטריונים בתוכנית שהופעלה בתקופת הקורונה. לאור זאת, וגם בשל מועד הדיון, שנערך ימים אחדים לפני ראש השנה, פסק בג"ץ כי השנה התווים יחולקו, אך יש לבחון מחדש את הקריטריונים לקראת החלוקה בשנה הבאה.