מביאים את מחוז הדרום אל מרכז הדיון במדיניות

התפיסה הרווחת בנוגע לפריפריה הגיאוגרפית של ישראל, במיוחד הצפון והדרום, היא שבאזורים אלו נמצאים ריכוזים גבוהים יותר של האוכלוסיות החלשות מבחינה חברתית-כלכלית. משום כך קבעה הממשלה כמה יעדים לפיתוח של הפריפריה בכללותה ושל אזורים ספציפיים בה. בשנת 2005 הגדירה התוכנית הלאומית האסטרטגית לפיתוח הנגב ארבעה יעדים שיש להשיג עד 2015: הגדלת אוכלוסיית הנגב, הגדלת מספר המועסקים, צמצום הפער בהכנסה הממוצעת לנפש בין הנגב לשאר חלקי המדינה והגדלת שיעור ההשכלה הגבוהה בקרב צעירי המחוז.

כדי להבין אם יעדים אלה הושגו ובאיזו מידה, חשוב לערוך ניתוח מעמיק של המגמות לאורך זמן בקרב תתי-הקבוצות החיות באזור. ניתוח כזה נערך במחקר על מחוז הדרום בישראל שפרסם לאחרונה מרכז טאוב בתמיכתה הנדיבה של קרן מק-נס. מהמחקר עולה, בין היתר, כי האוכלוסייה בדרום גדלה בקצב מהיר יותר מבשאר המדינה, שרמות ההשכלה נמצאות במגמת עלייה והפערים בהשכלה בין יהודים וערבים הולכים ומצטמצמים, ושתושבי הדרום מביעים שביעות רצון כלכלית גבוהה יותר משאר תושבי המדינה.

במונחים דמוגרפיים, האוכלוסייה במחוז הדרום בישראל גדלה משמעותית בעשורים האחרונים. צמיחה זו מקורה בעיקר במגזר הערבי, במיוחד בקרב אנשים הנמצאים כעת בשנות העשרה והעשרים לחייהם. אמנם רמות הפריון באוכלוסייה הערבית בדרום צנחו בחדות ב-20 השנים האחרונות, מאז נולדו האנשים בשנתונים אלה, אך רמות הפריון עדיין גבוהות יותר בקרב ערבים מאשר בקרב יהודים או "אחרים" המתגוררים בדרום. במחוז הדרום יש שיעור גבוה יותר של "אחרים" – מי שאינו משתייך לאחת משתי הקבוצות הדתיות העיקריות – מכל מחוז אחר בישראל.

הצמיחה באוכלוסיית הדרום אינה נובעת רק משיעורי פריון גבוהים אלא גם מהגירה. לאחר שנים רבות של הגירה נטו שלילית מהדרום – כלומר, יותר אנשים עזבו את הדרום מאשר עברו אליו – ההגירה נטו נעשתה חיובית בשנים האחרונות, וכיום יותר אנשים עוברים לדרום מאשר עוזבים אותו.

המשמעות של שני גורמים אלו יחד היא שהדרום עומד בפני צמיחה מהירה בשנים הקרובות. עם זאת, כדי "לרכוב" על הגל הדמוגרפי הנוכחי חשוב שהאזור ימשוך אוכלוסייה משכילה ובעלת מיומנויות גבוהות יחסית כדי להעלות את רמת ההון האנושי.

במחקר נבחן סוג האנשים העוברים לדרום ונמצא כי עבור מספר מאפיינים, למהגרים לדרום וממנו יש פרופיל דומה למקביליהם במחוזות אחרים: לרוב הם בני פחות מ-40, לא ערבים ובעלי השכלה גבוהה יותר מאלה שלא היגרו. עם זאת, חלק ממאפייני המהגרים לדרום וממנו שונים מהנורמה הארצית. לדוגמה, הדרום מושך אליו מספר לא פרופורציונלי של אנשים שהם "דור ראשון להשכלה גבוהה" במשפחתם, כלומר יש להם תואר אקדמי אך להוריהם אין. בנוסף, אנשים משכילים צפויים יותר להישאר בדרום בהשוואה לאזורים אחרים. לאחר תִקנון לפי ההשכלה של האדם עצמו, גם למי שהוריו משתייכים לקטגוריה של בעלי ההשכלה הגבוהה ביותר היה סיכוי של 13% בלבד לעזוב את הדרום – כמחצית מן הממוצע הארצי. בסך הכול, התוצאות מעידות כי הדרום "דביק" יחסית, כלומר, אף שקשה לו יותר למשוך אנשים בהשוואה למחוזות אחרים, הוא מיטיב להחזיק בהם.

במקביל חלו בעשורים האחרונים שינויים ניכרים ברמות החינוך וההשתתפות בכוח העבודה במחוז הדרום. רמות החינוך עלו, הן בקרב יהודים והן בקרב מוסלמים. בקרב יהודים בני 30–44 בדרום, שיעור בעלי תואר אקדמי עלה מ-23% בשנת 2000 ל-40% בשנת 2017. במקביל יש אינדיקציות לכך שהפערים בהשכלה בין יהודים וערבים בדרום הצטמצמו בקצב מהיר. אמנם הפערים הצטמצמו גם בכל המחוזות האחרים, אבל קצב הצמצום בדרום היה הגבוה ביותר. עם זאת, למרות מגמות השיפור, שיעור האנשים בני 30–44 בדרום שיש להם תואר אקדמי הוא עדיין הנמוך ביותר בהשוואה לכל שאר המחוזות בישראל.

אשר לשוק העבודה, מספר המשרות בדרום בתחום ההיי-טק נמוך יחסית, אך שיעור המועסקים במשרות ייצור בשכר גבוה – בתחומים כמו מחשבים, אלקטרוניקה, אופטיקה, תרופות ומוצרי נפט – וכן במשרות ניהוליות או ציבוריות בכירות הוא הגבוה ביותר. פירוש הדבר שייתכן שיש במחוז ריכוז יוצא דופן של המיומנויות הנדרשות למקצועות אלו. חשוב לציין כי בענפי התעשייה היוקרתיים יש ייצוג-יתר של גברים ונשים יהודים חילוניים ומסורתיים ושל גברים ונשים "אחרים". באופן דומה, גברים יהודים חולשים על סקטור משרות הניהול הבכירות והמשרות הבכירות בשירות הציבורי. ערבים וחרדים, גברים ונשים כאחד, נמצאים בתת-ייצוג בכל המקצועות בשכר גבוה.

בסך הכול נראה כי חלו שיפורים ניכרים בהון האנושי ובתעסוקה משתלמת מחוץ להיי-טק בדרום. בנוסף, אף שתושבי הדרום מדווחים על שביעות רצון נמוכה מרמת התשתיות במחוז ותנאי המחיה, לרבות ניקיון וביטחון, שביעות הרצון הכלכלית שלהם גבוהה יותר משל אנשים בכל מחוז אחר, למעט התושבים היהודים של יהודה ושומרון. תושבי הדרום דיווחו גם על שביעות רצון רבה יותר מן החיים באופן כללי – מדד הכולל שביעות רצון משכנים ומשפחה – בהשוואה לתושבי מחוזות חיפה, המרכז, ירושלים ותל אביב.

כל הממצאים האלה יחד מעידים כי אף שמחוז הדרום בישראל ממשיך להתמודד עם אתגרים רבים, הוא עבר בעשורים האחרונים מספר שינויים דמוגרפיים, חינוכיים ותעסוקתיים אשר צפויים להשפיע על המצב החברתי-כלכלי של תושביו ביחס לשאר תושבי המדינה. הבנה טובה יותר של המגמות הללו יכולה לסייע לקובעי המדיניות לתכנן מדיניות המותאמת לצורכי הדרום כדי לקדם את אוכלוסיית האזור.