מחבר/ת
גבי בן נון
מחקר זה בוחן את התפתחות מנגנון העדכון של עלות סל שירותי הבריאות משנת 1995, שבה נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי המבטיח כיסוי ביטוחי אוניברסלי על ידי קופות החולים, ועד שנת 2020. המחקר סוקר את מקדמי העדכון של סל שירותי הבריאות ואת השינויים שחלו בהם בשנים אלו.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי נועד להבטיח שוויון זכויות ולקדם ערכים של סולידריות וערבות הדדית. תפיסת עולם זו באה לידי ביטוי בקביעתו של סל שירותי בריאות שוויוניים, בשינוי חלוקת הנטל של מימונו ובפיקוח על קופות החולים. שחיקת מקורותיו התקציביים של סל הבריאות והיעדר מנגנון עדכון קבוע בחוק הביאו במהלך השנים להתחזקות שוק הבריאות הפרטי על חשבון מערכת הבריאות הציבורית, לערעור אמון הציבור במערכת ואף להרחבת אי-השוויון בבריאות.
לאורך השנים מאז נחקק החוק הוקמו ועדות מקצועיות לבחינת מנגנון העדכון של עלות סל הבריאות. אכן, השינויים במחירי שירותי הבריאות, גידול האוכלוסייה והזדקנותה וההתקדמות המדעית והטכנולוגית בתחומי הרפואה והמכשור מחייבים לעדכן את עלותו של סל הבריאות ולהתאימה לצרכיה המתפתחים של האוכלוסייה. החוקרים בחנו את שלושת התחומים הללו וסקרו את מאפייניהם ואת ההתפתחויות שחלו בהם במהלך השנים.
בחישוב מדד יוקר הבריאות, המשקף את השינויים במחיריהם של שירותי הבריאות, משוקללים רכיבים שונים כמו עלויות שכר, מדד המחירים לצרכן, מדד תשומות הבנייה ועוד, אולם אין בו ביטוי למחיר שירותי האשפוז, שהוא רכיב מרכזי בעלות סל השירותים שבאחריות קופות החולים. לעומת זאת, במדד אלטרנטיבי שפיתח משרד הבריאות, "מדד תשומות הבריאות", נכלל רכיב של מחיר יום אשפוז, ומשקלו 40% מהמדד. המחקר מציג את הפערים בין עלותו של הסל לפי מדד יוקר הבריאות, המשמש בפועל לעדכונו, ובין עלותו אילו התעדכן לפי מדד תשומות הבריאות.
מדד הדמוגרפיה נועד לעדכן את עלות הסל בהתאם לשינויים הדמוגרפיים באוכלוסייה. בשנים האחרונות העדכון הדמוגרפי של הסל אמנם משקף במידה רבה את גידול האוכלוסייה השנתי, אולם החוקרים מדגישים כי בהקשר של בריאות יש להביא בחשבון לא רק את השינוי בגודל האוכלוסייה אלא גם את הזדקנותה, שכן ההוצאות על שירותי בריאות גבוהות יותר בקרב מבוגרים.
מדד הטכנולוגיה אמור לשקף את ההתקדמות המדעית בפיתוח תרופות וטכנולוגיות רפואיות חדשות. לטענת החוקרים, ברוב המדינות המפותחות בעולם שיעור העלייה השנתי בהוצאות הבריאות לנפש בגין הרכיב הטכנולוגי עומד על כ-2% ויותר, ואילו בישראל הוא עומד על כ-1% מעלות הסל בממוצע.
המחקר מצביע על פער של כ-50%–70% בין עלותו של הסל בפועל לבין העלות המוערכת לוּ עודכן הסל על פי המדדים החלופיים שהציעו הוועדות הללו. בניכוי העדכון הטכנולוגי, כלומר בהתחשב רק בשינויים במחירי הבריאות ובשינויים הדמוגרפיים, מדובר בשחיקה מצטברת של כ-26%, שהם כ-20 מיליארד ש"ח החסרים כיום לתקציבי קופות החולים – גירעון שהביא בהכרח לפגיעה באיכות סל שירותי הבריאות ובזמינותו.
גם בהשוואה בין-לאומית מצבה של ישראל עגום למדי: בשנת 2019 עמדה ההוצאה על בריאות לנפש בישראל על כ-60% מההוצאה הממוצעת במדינות ה-OECD – נתון שהציב אותה במקום ה-26 מתוך 38 המדינות בדירוג זה.
לסיכום, המחקר מראה כי לו התעדכן הסל בכל שנה מאז 1995 על פי המלצותיהם של מומחי הבריאות והוועדות הציבוריות שנדרשו לנושא, הייתה עלותו עומדת כיום על 85–95 מיליארד ש"ח. בפועל עומדת עלותו של הסל (נכון ל-2020) על 56.7 מיליארד ש"ח – פער שהביא לשגשוגו של שוק בריאות פרטי ולהעמקת אי-השוויון בבריאות. כדי לבלום את הסחף הזה יש לפעול לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, בראש ובראשונה על ידי שינוי יסודי של מנגנון העדכון של סל שירותי הבריאות, בצורה מתואמת ומוסכמת על כלל השחקנים במערכת הבריאות.
