הקשר בין מות הורה או אחאים במהלך הגיל הרך להישגים לימודיים

אובדן של אדם קרוב – הורה, אח או אחות, הוא זעזוע גדול עבור כל אדם, ובוודאי עבור ילדים. מעבר לאבל ולעקה שהאובדן גורם, יש לו גם השלכות מתמשכות על התא המשפחתי ועל המשאבים האנושיים והחומריים שיעמדו לרשות הילד במהלך שנות התפתחותו. חוקרי מרכז טאוב, ד"ר יעל נבון, ד"ר כרמל בלנק, פרופ' יוסי שביט ופרופ' ג'וני גל ערכו מחקר יוצא דופן הבוחן את ההשפעה של מוות במשפחה הגרעינית בשנות הילדות על הישגים לימודיים בעתיד וכן את ההבדל בין ההשפעה של אובדן הורה ובין ההשפעה של אובדן אח או אחות. המחקר נערך במסגרת יוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך, שפעילותה נתמכת על ידי קרן ברכה, קרן ברנרד ון ליר ויד הנדיב.

המחקר התבסס על מסד נתונים הכולל למעלה ממיליון ילידי ישראל בשנים 1985–1998, ומהם עולה שכמעט 2% מהנחקרים – כ-16,000 ילדים – איבדו הורה או אח או אחות בהיותם בגיל הרך. כלומר, התופעה של מות הורה, אח או אחות בילדות המוקדמת נדירה פחות ממה שנהוג לחשוב.

הניתוח התמקד בזכאות לתעודת בגרות משום שהיא מהווה תנאי כניסה בסיסי ללימודים אקדמיים בישראל, ולכן ניתן לשער כי פגיעה בזכאות לבגרות פוגעת גם בסיכויים להשיג תואר אקדמי, ומתוך כך גם בסיכוי להשתלב במשרות בעלות שכר גבוה בעתיד. בטווח הארוך עלולים להיווצר פערים חברתיים וכלכליים בין מי שחוו אובדן בגיל הרך ובין בני גילם.

המחקר מצא כי הסיכוי של ילדים שחוו אובדן בגיל הרך (מגיל שנה עד 6) להשיג תעודת בגרות נמוך ב-26% מהסיכוי של מי שלא חווה מוות במשפחה בגילים אלו. עוד עולה מתוצאות המחקר כי אין הבדל מובהק בין מות הורה ובין מות אח או אחות מבחינת הקשר בין האובדן לסיכוי להשיג תעודת בגרות. ממצא זה עשוי להפתיע בהינתן מרכזיות ההורה בחיי הילד, בפרט בגיל הרך, וכן בהינתן הפגיעה הקשה שמשפחה חווה עם מות הורה – אירוע שגוזל מהילדים הן משאבים כלכליים והן זמן ופניות של ההורים, תשומת לב והדרכה.

מדיניות חברתית לתמיכה במשפחות שחוו אובדן

החוקרים מסבירים כי מדיניות התמיכה במקרה של אובדן בן משפחה מבחינה בין "שכול ביטחוני" ו"שכול אזרחי". בעוד משפחות שאיבדו את יקיריהן במהלך שירותם בכוחות הביטחון זוכות למעטפת תמיכה רחבה, התמיכה הניתנת למשפחות שחוו שכול אזרחי (להוציא משפחות של נפגעי פעולות איבה) מוגבלת ביותר. כמו כן, במקרים של אובדן הורה ניתנת תמיכה רחבה יותר מאשר במקרים של אובדן אחאים.

עיקר הסיוע למשפחות שאיבדו בן משפחה בנסיבות ביטחוניות או בפעולת איבה מופנה לבני או לבנות הזוג של המתים ולהוריהם. הסיוע ניתן באמצעות מרכזי סיוע מרחביים ותחנות לטיפול זוגי ומשפחתי וממומן כמעט במלואו על ידי משרד הרווחה. במקומות שאין בהם תחנות, בני המשפחה מופנים למטפלים פרטיים במימון המשרד. גם האחאים של מי שמתו בנסיבות הללו זכאים לסיוע מסוים, אם כי מצומצם יותר – למשל סיוע במימון לימודים במוסדות להשכלה גבוהה וסיוע נפשי ברמות שונות.

לעומת זאת, משפחות שאיבדו הורה, ילד או ילדה בנסיבות אחרות כמו מחלה או תאונה אינן מטופלות במרכזים המרחביים ולמעשה אינן זכאיות לטיפול ייעודי משום סוג. משפחות כאלה יכולות לפנות לקבלת טיפול בתחנות לטיפול זוגי ומשפחתי, אך לא בתעריף מוזל ובכפוף למגבלות כוח אדם ומשאבים. הטיפול במשפחות אלו גם הוא מבחין בין אובדן הורה לאובדן אחאים, בעיקר בכל הקשור לשירותים הניתנים באמצעות משרד הרווחה והביטחון החברתי.

ממצאי המחקר מאירים את הצורך בהרחבת הסיוע הניתן במקרים של שכול אזרחי והשוואתו לזה שניתן למשפחות שחוו שכול ביטחוני. כמו כן יש להנהיג תמיכה ממוסדת באחים שכולים, בייחוד בשלבי החיים הראשונים, על מנת לסייע בצמצום פערים שעלולים להיווצר בעקבות מות אח או אחות בגילי הילדות.

מוקדש לזכרה של דניאלי גרנות בלנק, בת חמש וחצי במותה, ההשראה למחקר זה.