מגמות דמוגרפיות בישראל: מבט-על

עיקרי המחקר:

עלייה בשיעורי התמותה וירידה בתוחלת החיים: מגפת הקורונה העלתה את רמות התמותה במידה ניכרת: כ-60% ממקרי המוות מקורונה בישראל היו בשנת 2021. הזנים החדשים (לפחות עד אומיקרון) העלו את רמת הקטלניוּת של המחלה בגילים הצעירים, ותהיה לכך השפעה שתתבטא בירידה נוספת בתוחלת החיים לרמה שהייתה בשנים 2016–2017. נראה שכל עוד שיעורי ההתחסנות בחרבי העולם יישארו נמוכים לא תהיה חזרה לדפוסי התמותה שלפני הקורונה, שכן אי ההתחסנות תאפשר התפתחות של עוד וריאנטים שיתפזרו בעולם וימשיכו להשפיע על התמותה ועל תוחלת החיים.

שיעורי הפריון בישראל גבוהים לעומת מדינות מפותחות אחרות, אך ניכרים שינויים בדפוסים: בין 2018 ל-2020, עוד לפני הקורונה, ירד שיעור הפריון ירידה חדה בכל המגזרים. בשנת 2020 עמד שיעור הפריון של נשים יהודיות על 3.0 ילדים לאישה ושל נשים נוצריות על 1.83 – ירידה של כ-0.2 ילדים בשתי קבוצות האוכלוסייה. במגזר הדרוזי ירד שיעור הפריון ל-1.94 ילדים לאישה – לראשונה פחות מ-2.0 ילדים, ובמגזר המוסלמי הוא ירד בהתמדה עד שהגיע ל-2.99 בשנת 2020. בקרב נשים "אחרות" (בעיקר נשים שאינן יהודיות מבחינה הלכתית) השיעור צנח אל מתחת ל-1.5 ילדים לאישה.

משבר הקורונה הביא לעלייה בפריון בקרב יהודיות בישראל: במדינות רבות בעולם הובילה הקורונה להפחתת הפריון. דמוגרפים מסכימים שעל פי רוב המגפה האיצה מגמות שהחלו בתקופה שקדמה לה, וששיעורי הפריון צפויים לרדת עוד יותר ב-2021 במדינות שכבר נצפתה בהן מגמת ירידה ולהגיע לשפל חסר תקדים – למשל מתחת ל-1.6 בארה"ב ובבריטניה. בקרב יהודיות בישראל לעומת זאת התגובה שונה ונצפית עלייה בפריון. עד דצמבר 2020 הלידות היו תוצאה של התעברויות לפני התפרצות הקורונה, ושיעור הפריון הכללי של נשים יהודיות ואחרות היה נמוך מאשר ב-2019. אולם במרץ 2021 טיפס שיעור הפריון הכללי מעל לרמות של 2019, ובין מרץ לספטמבר 2021 הייתה עלייה של 6% במספר הלידות בקרב יהודיות ואחרות. בקרב ערביות, שיעור הפריון הכללי ירד עד פברואר 2021 ולאחר מכן התאושש מעט, אבל בסך הכול נשאר נמוך מהשיעור ב-2019. ייתכן שאילולא הקורונה שיעורי הפריון בקרב ערביות היו צונחים עוד יותר.

עוד לא ידוע אם  העלייה בקרב נשים יהודיות היא רק ביטוי לשינוי בקצב ולא תופעת "בייבי בום", כלומר בחירה של הורים להביא ילדים לעולם בזמן המשבר ולא חצי שנה או שנה מאוחר יותר כפי שתכננו, ולא ביטוי לילדים שלא תכננו להביא כלל. בכל מקרה, להאצת הקצב יש השפעות לאורך זמן – על גודלה של קבוצת גיל נתונה, דבר שתהיה לו השפעה על החינוך ושוק העבודה בעתיד.

ההגירה לישראל גדלה בשנים האחרונות, אך משבר הקורונה לא השפיע כפי שצפו: ההגירה נטו לישראל גדלה ב-15 השנים האחרונות, בשל גידול במספר העולים וירידה במספר העוזבים. בשנים 2015–2019 ההגירה הכוללת נעה בין 26,000 ל-33,000 איש בשנה. מגפת הקורונה הובילה לצמצום חד במספר המהגרים לישראל ובשנת 2020 עמד מספרם על 19,700, בעיקר בגלל ירידה בהגירה מרוסיה ומאוקראינה. ב-11 החודשים הראשונים של 2021 ההגירה לישראל התאוששה במידה רבה אך נותרה נמוכה בהשוואה ל-2019. נתון זה מפתיע לעומת ציפיות הממשלה לגל גדול של עולים שמקורו ב"ציונות הקורונה" – ציפיות שהתבססו על גידול במספר תיקי העלייה שנפתחו והתעניינות גוברת בנדל"ן ישראלי מצד קונים בחו"ל בעקבות ההתמודדות הישראלית המוצלחת יחסית עם נגיף הקורונה בתחילת הפנדמיה. כמו כן לא נצפה גל משמעותי של תושבים חוזרים בעקבות המגפה.