חינוך חינם לגיל הרך – אתגרים וחלופות מדיניות

הגיל הרך הוא במידה רבה התקופה המעצבת ביותר בחייו של האדם, תקופה של התפתחות קוגניטיבית, רגשית וחברתית מואצת אשר יוצרת את התשתית להמשך החיים. על כן ישנה תמימות דעים בקרב כלכלנים ואנשי מדעי החברה בכלל שהשקעה בגיל הרך היא ההשקעה האפקטיבית ביותר לצמצום פערים חברתיים ולהוצאת ילדים ממעגל העוני – שני תהליכים התורמים בתורם לצמיחה במשק. בשבועות האחרונים גובר העיסוק בהרחבת חינוך חינם בישראל לתינוקות ולפעוטות מתחת לגיל שלוש, מתוך רצון להקל את העול הכלכלי המוטל על הורים צעירים. צוות המחקר העוסק באי-שוויון והתפתחות בגיל הרך במרכז טאוב סבור כי גם אם יש ערך בחינוך אוניברסלי בחינם מגיל צעיר, בהיעדר תשתית מתאימה לחינוך איכותי עלולות להיות למהלך הזה השלכות שליליות משמעותיות. במצבה הנוכחי של מערכת החינוך לגיל הרך – הן המערכת הציבורית לבני 3–6 והן המערכת הפרטית והציבורית (המפוקחת) לגילאי לידה עד שלוש – הרחבה והגדלה של הביקוש עשויות להוביל למתן חינוך שאיננו איכותי במקרה הטוב, ולקריסה של מערך מעונות היום במקרה הרע. זאת בשל מחסור אקוטי בכוח אדם, שמוביל להעסקת צוותים שברובם חסרי הכשרה, ובשל מחסור במבנים מתאימים – בפרט כאלה שעומדים בתקנות הפיקוח בכל הקשור לבטיחות ולתנאים הפיזיים. תחילה נציג את האתגרים במצב הקיים ובהצעה להרחבת חוק חינוך חינם לגיל הרך, ולאחר מכן נציע כמה חלופות מדיניות.