תעסוקה ורמת האושר: השפעת תעסוקה על רמת האושר בקרב ישראלים בני 60-80

בעשורים האחרונים חלה התפתחות משמעותית ברפואה אשר הביאה להארכת תוחלת החיים במידה ניכרת ולהעלאת רמת הבריאות של הפרט בכל גיל וגיל. בעקבות העלייה ההדרגתית ברמת הבריאות ובגיל הפרישה, שיעור ההשתתפות של מבוגרים בשוק העבודה נמצא גם הוא במגמת עלייה.

המחקר בודק את השפעת התעסוקה בקרב גילאי 60–80 על רמת האושר בישראל. בפרט, נבחנים היבטים שונים של משתני תעסוקה – היקף התעסוקה ופרישה, ובמידה פחותה התנדבות (שהיא למעשה תעסוקה ללא שכר) – ושל משתנים סוציו-דמוגרפיים על רמת האושר.

המחקר התבסס על שני מסדי נתונים: נתוני סקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה ובישראל (SHARE), הכולל נתונים על מצב חברתי, בריאות ותעסוקה בשנים 2004–2016, ובסיס נתונים שבנו החוקרים במיוחד לצורך המחקר באמצעות שאלונים ייעודיים לבדיקת ההשפעה של התעסוקה והיקפה על רמת האושר נכון לשנת 2019. במסגרת ניתוח השאלונים נבדקו בין השאר הסיבות להחלטה אם לפרוש או לא, שינויים בהיקפי המשרה, ודעתם של המשתתפים על מדיניות הפרישה הרצויה. המחקר מתמקד בפרטים שבקבוצת הגיל 60–80, בקרב האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית בלבד.

רמת האושר מבחינת משתני תעסוקה

• ההשפעה על רמת האושר תלויה בעיקר בסוג העבודה. לתעסוקה בעבודה מפתחת (עבודות הדורשות חשיבה כמו פיתוח, ניהול, מחקר), כמו גם להתנדבות, נמצאה השפעה חיובית מובהקת על רמת האושר.
• מנגד, לתעסוקה בעבודה מלחיצה (עבודה תחת לחץ מתמיד של זמן כתוצאה מעומס, ריבוי משימות ודד-ליינים), יש השפעה שלילית ברורה.
• שעות עבודה רבות בעבודות מפתחות מעלות את רמת האושר.
• ולהפך – שעות עבודה רבות בעבודות מלחיצות מורידות את רמת האושר.

רמת האושר מבחינת משתנים סוציו-דמוגרפיים

• נמצא כי רמת האושר הגבוהה ביותר היא בקרב מי שנמצאים בזוגיות (בין שהם מועסקים ובין שאינם מועסקים), והיא גדלה עם מספר הילדים.
• הרמה הנמוכה ביותר של אושר נמצאה בקרב מועסקים רווקים ובקרב לא מועסקים גרושים.
• רמת האושר גבוהה יותר ככל שההכנסות גדלות וככל שמצב הבריאות טוב יותר.
• השפעת משתנה התעסוקה על רמת האושר של נשים אינה מובהקת.
• באופן דומה, לא נמצאה השפעה מובהקת של תעסוקה בעבודה פיזית על רמת האושר.

גיל הפרישה וההחלטה אם לפרוש או להמשיך לעבוד

• גיל הפרישה הממוצע בקרב גברים הוא כ-61 ובקרב נשים כ-59, אף שהמשיבים העידו על כוונה לפרוש בגיל מאוחר יותר (70 לגברים ו-67 לנשים). עוד עלה מהמחקר כי אין התנגדות להעלאת גיל הפרישה.
• הסיבה העיקרית להמשך העבודה אחרי גיל 60 היא הגדלת ההכנסה. סיבות אחרות הן הנאה מהעבודה, שמירה על הון אנושי וכושר עבודה, והגורם החברתי – קשרים עם עובדים אחרים או עם לקוחות. נוסף על כך, הנתונים מראים שיותר ממחצית הפורשים מהעבודה פרשו מרצון והם בעלי רמת שביעות רצון ממוצעת גבוהה יותר.
• ההחלטה לפרוש מוּנעת מכמה גורמים: סיבות בריאותיות מורידות את גיל הפרישה בצורה מובהקת, כמו גם צפי לשכר נמוך והקושי בהשגת עבודה בתחום. הסתפקות בהכנסה קיימת גם היא מורידה את גיל הפרישה.

ממחקר זה עולה כי מצב הבריאות הוא גורם חשוב המשפיע ישירות הן על רמת האושר והן על גיל הפרישה. למרות העלייה הכללית ברמת הרפואה ובמודעות לבריאות הגוף והנפש, יש מקום להגביר את פעולות הממשלה בתחומי הבריאות והרפואה המונעת. אשר להקדמת הפרישה, במקרים רבים החלטה זו נובעת מקשיי תעסוקה למבוגרים ומכך שמרבית האנשים נוטים לחפש תעסוקה בתחומי התמחותם וברמות השכר המקובלות בהם. יש מקום להגביר את אכיפת החוק האוסר אפליה בשוק העבודה על רקע גיל, ולפתח תוכניות להסבה מקצועית גם עבור מבוגרים.