מסגרות חינוך לגיל הרך בישראל בהשוואה בין-לאומית: שיעורי השתתפות, תעסוקת אימהות, מדדי איכות והישגים עתידיים

מחקר זה בוחן את אופיין של מסגרות חינוך לגיל הרך בישראל בהשוואה למדינות ה-OECD, וכן את השפעתן של מסגרות אלו על ההישגים הלימודיים העתידים של ילדים. נושא זה חשוב במיוחד נוכח שיעור הפריון בישראל, שהוא הגבוה ביותר בקרב מדינות הארגון ועומד על 3.1 ילדים לאישה (לעומת 1.6 בממוצע ב-OECD), וחלקם של ילדים בגילי 0–4 באוכלוסייה, שהוא כמעט כפול מהממוצע במדינות ה-OECD – 10.3% לעומת 5.8%.

השתתפות במסגרות חינוך לגיל הרך

ילדים בגיל הרך בישראל מבלים במסגרות חינוך לגיל הרך זמן רב יותר מילדים במדינות מפותחות אחרות. נראה כי הדבר קשור בין השאר לשיעורי ההעסקה של אימהות לילדים קטנים, למשך חופשת הלידה בתשלום ולמשך הזמן שהילדים שוהים במסגרות אלו.

• שיעור ההשתתפות של ילדים בגילי 0–2 במסגרות חינוך בישראל הוא 56%, בהשוואה לממוצע של 35% במדינות ה-OECD. ישראל מובילה גם בשיעור ההשתתפות של ילדים בני פחות משנה במסגרות אלו: 31%, לעומת ממוצע של 9% במדינות המפותחות האחרות.

• שיעור ההשתתפות של ילדים בני 3–5 בישראל גבוה אף הוא במידה רבה, ובשנת 2017 עמד על 99% לעומת ממוצע של 87% במדינות ה-OECD.
• בשונה ממדינות מפותחות אחרות, שבהן שיעור התעסוקה של אימהות לילדים בני 0–2 נמוך משיעור התעסוקה של אימהות לילדים בני 3–5, שיעורי התעסוקה בישראל דומים למדי: 70% ו-75%, בהתאמה.
• הטבת חופשת הלידה שאימהות בישראל מקבלות לאורך חייהן נדיבה יחסית. אמנם משך חופשת הלידה בתשלום וללא תשלום קצר יותר מאשר במדינות מפותחות אחרות – 15 שבועות של חופשה בתשלום בהשוואה לממוצע של 18 שבועות במדינות ה-OECD – אך דמי הלידה בישראל מכסים 100% מהשכר ולא רק חלק ממנו כמו במדינות רבות אחרות.
• החוקרת מעריכה כי ילדים ישראלים שוהים במסגרות חינוך לגיל הרך כ-30 עד 40 שעות בשבוע, ועל פי מקורות אחרים מספר השעות מגיע אף ל-50. בכל ההערכות האלה מספר השעות השבועיות גבוה מאוד בהשוואה למדינות אחרות ב-OECD.
• למרות שיעור ההשתתפות הגבוה של ילדים בישראל במסגרות חינוך לגיל הרך, רק 25% מהילדים מתחת לגיל שלוש נמצאים במסגרות בפיקוח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ואילו 75% נמצאים במסגרות פרטיות או בבית.

מדדי איכות עבור מסגרות חינוך לגיל הרך

הביצועים של ישראל במדדי האיכות של מסגרות חינוך לגיל הרך מדאיגים בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. איכותן של מסגרות חינוך לגיל הרך נמדדת בדרך כלל באמצעות היחס המספרי בין הילדים לצוות המטפל, ההשכלה ורמת ההכשרה של אנשי הצוות, ואיכות התהליכים החינוכיים במסגרות האמורות. חוקרת מרכז טאוב ניתחה את תוצאות הסקר הבין-לאומי טאליס (TALIS – Teaching and Learning International Survey) לשנת 2018 כדי לאמוד את הביצועים של ישראל במדדים אלו בהשוואה למדינות אחרות שהשתתפו בסקר – דנמרק, צ'ילה, גרמניה, איסלנד, יפן, דרום קוריאה, טורקיה ונורווגיה.

• יחס הילדים–אנשי צוות בגני ילדים בישראל, הן דוברי עברית והן דוברי ערבית, גבוה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות: בישראל 50% יותר ילדים ו-23% פחות אנשי צוות בהשוואה לממוצע במדינות הייחוס.
• בקרב אנשי הצוות, שיעור הסייעות בישראל הוא הגבוה ביותר (45%) ושיעור הגננות הוא הנמוך ביותר (34%) בהשוואה למדינות הייחוס.
• אף כי שיעור הגננות בעלות השכלה גבוהה בישראל מרשים ועומד על 95%, כמעט 70% מהסייעות בגני ילדים בישראל הן בעלות השכלה תיכונית או נמוכה יותר, בעוד במדינות הייחוס רק 25% מאנשי הצוות הם בעלי השכלה תיכונית או נמוכה יותר.
• הוותק הממוצע בקרב אנשי הצוות בגנים בישראל עומד על 10 שנים, והוא נמוך בהשוואה למדינות הייחוס. קיים פער ניכר בוותק אנשי הצוות בין הגנים דוברי העברית לבין הגנים דוברי הערבית: 11 שנים לעומת 7 שנים, בהתאמה.

ההוצאה הציבורית על מסגרות חינוך לגיל הרך היא מדד חשוב נוסף שיש לתת עליו את הדעת, נוכח העובדה שהספרות המחקרית מראה כי התערבות חינוכית והשקעה בחינוך בשנות החיים הראשונות מניבות את התשואה הכלכלית והחינוכית הגבוהה ביותר.

• ההשקעה הציבורית בטיפול בגיל הרך עבור ילדים בגילי 0–2 בישראל היא מהנמוכות ביותר במדינות ה-OECD.
• ההוצאה הציבורית בישראל עבור ילדים בגילי 3–5 גבוהה יותר, אך היא עדיין מהנמוכות בקרב המדינות המפותחות.

מסגרות חינוך לגיל הרך והישגים עתידיים

מחקרים מראים כי ילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך עשויים להרוויח יותר מהשתתפות במסגרות חינוך לגיל הרך מבחינת התפתחותם הקוגניטיבית, אך הסבירות שיהיו במסגרות כאלה במשך יותר משנתיים נמוכה יותר. הספרות המחקרית מראה כי מספר השנים שילדים שוהים במסגרות חינוך לגיל הרך הוא מנבא טוב להישגים אקדמיים בהמשך החיים.

• אי השוויון בין שכבות חברתיות-כלכליות בהשתתפות במסגרות חינוך לגיל הרך במשך יותר משנתיים נמוך בישראל בהשוואה למדינות אחרות. 87% מהילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך ו-94% מהילדים מרקע חברתי-כלכלי גבוה נמצאים במסגרות אלו למעלה משנתיים.
• בפיקוח על הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים ושל בית הספר, הפער בתוצאות מבחן פיז"ה בישראל בין תלמידים ששהו במסגרות חינוך לגיל הרך לפחות שנתיים לבין תלמידים ששהו בהן פחות משנתיים הוא מהגדולים ביותר בקרב מדינות ה-OECD. פער זה עומד בישראל על 39 נקודות, לעומת ממוצע של 15 נקודות במדינות המפותחות האחרות.

בהקשר לממצאים הנוגעים להישגים עתידיים, חשוב לזכור כי הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים נמדד בגיל 15 ולא בגיל הרך, וכי הממצאים המתבססים על נתוני המבחנים הבין-לאומיים אינם מביאים בחשבון את איכותן של מסגרות החינוך לגיל הרך.

במחקר עתידי של יוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך בכוונתנו לבחון אם מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל מקדמות את ההישגים האקדמיים של ילדים בטווח הקצר והארוך, אם קיימים הבדלים בין שכבות חברתיות-כלכליות וקבוצות אוכלוסייה בגיל הכניסה למסגרות חינוך לגיל הרך ובסוג המסגרות, ואם הבדלים בין סוגי המסגרות משפיעים על הישגי הילדים.

סקירת הספרות הזאת פורסמה כחלק מיוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך. פעילות היוזמה נתמכת על ידי קרן ברנרד ון ליר, קרן ברכה וקרן יד הנדיב.