שביעות רצון מהעבודה בישראל

שביעות הרצון מהעבודה מושפעת ממגוון גורמים. לצד התגמול הכספי יש לעבודה ממדים נוספים, כמו המשמעות שלה לעובד, מידת היצירתיות והאתגר שבה, רמת היציבות התעסוקתית שהיא מספקת ומידת האיזון בין שעות העבודה לשעות הפנאי שלו. המחקר שערך החוקר חיים בלייך בדק את שביעות הרצון של עובדים בשנים 2002–2021 – תקופה הכוללת את היציאה מהמיתון שחווה המשק הישראלי בתחילת שנות האלפיים, המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 ומשבר הקורונה.

המחקר התבסס על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס בנוגע למועסקים בני 25–64, והתמקד בארבעה גורמים שמשפיעים על שביעות הרצון מהעבודה: גורם ההשתכרות, יחסים במקום העבודה, ביטחון תעסוקתי והאיזון עבודה–חיים. במחקר נמצא כי בקרב שכירים בתקופה שקדמה לקורונה יחסים במקום העבודה היה הגורם בעל התרומה הגדולה ביותר לשביעות הרצון מהעבודה, וגורם ההשתכרות היה רק השני בחשיבותו.

יחסים במקום העבודה כוללים את היחסים בין העובדים לעמיתיהם ובינם לבין הממונים עליהם, ומתייחסים לתמיכה חברתית ומקצועית ואף לעימותים. זהו הגורם המשפיע ביותר על שביעות הרצון מהעבודה בקרב שכירים (22%), ובעיקר בקרב נשים (25% לעומת 20% בקרב גברים). ממצא זה מחדד את הדילמה שארגונים רבים מתמודדים עימה כיום, בדבר השילוב המיטבי בין עבודה מהבית ועבודה מהמשרד. במחקר נמצא עוד כי נשים זוכות ליותר סיוע מצד מנהלים ועמיתים בהשוואה לגברים.

גורם ההשתכרות, המשקף למעשה את ההכנסה מהעבודה, מורכב על פי רוב מהשכר עצמו ומהטבות ותגמולים נלווים כמו קרן השתלמות, ימי חופשה, רכב ואחזקתו – לעיתים נוסף על השכר ולעיתים כתחליף לשכר גבוה יותר. גורם ההשתכרות במחקר זה מבוטא על ידי שביעות רצונו של הפרט מהשכר. שביעות הרצון מהשכר תלויה לא רק בגובה השכר אלא משקפת גם את הממד היחסי, משום שעובדים נוטים להשוות את שכרם לזה של עובדים בקבוצות אחרות (למשל עובדים אחרים בארגון או עובדים בחברות אחרות בענף). במחקר נמצא כי זהו הגורם השני המשפיע ביותר על שביעות הרצון מהעבודה, בעיקר אצל גברים (21% לעומת 11% בקרב נשים), אצל שכירים במגזר הפרטי (24% לעומת 8% במגזר הציבורי), ואצל חסרי תואר אקדמי (19% לעומת 12% בקרב בעלי תואר אקדמי). חלק מההסבר לפערים הוא מגדרי: במגזר הפרטי יש רוב גברי לעומת רוב נשי במגזר הציבורי, ונשים הן גם רוב בקרב בעלי תואר אקדמי.

הניתוח של מרכז טאוב מראה כי שיעורי שביעות הרצון מההכנסה מעבודה בקרב כלל העובדים עלו בשנים 2002–2011, התייצבו עד 2019 ועלו בשיעור ניכר ב-2020 (כאמור, ככל הנראה בהשפעת משבר הקורונה). ב-2021 היו נתוני שביעות הרצון מההכנסה בקרב השכירים נמוכים מעט לעומת 2020, ובקרב עצמאים הם היו גבוהים מעט. בקרב עובדי המגזר הציבורי הייתה ירידה חדה יחסית בשביעות הרצון מההכנסה מעבודה – מ-66% ל-59%, אך שביעות הרצון עדיין הייתה גבוהה יותר בהשוואה לתקופה שקדמה לקורונה.

אי-ביטחון תעסוקתי עוסק באי-הוודאות ובחשש של עובדים באשר למקום עבודתם בשלושה ממדים עיקריים: חשש לאבד את מקום העבודה, חשש מירידה במעמד במקום העבודה, ואי-ודאות לגבי העתיד ולגבי היכולת למצוא מקום עבודה אחר לפחות באותה רמת הכנסה. אי-ביטחון תעסוקתי מתמשך יכול לגרום לתופעות בריאותיות כמו סטרס, חרדה ותחושת דיכאון, להשפיע על התפקוד בעבודה ולהביא לעלייה באי-שביעות הרצון ממנה. המחקר בדק קבוצת משתנים הבוחנת את הביטחון התעסוקתי והקידום ונמצא שיש להם השפעה גדולה יותר על שביעות הרצון מהעבודה בקרב גברים לעומת נשים (13% לעומת 8%). תוצאה זו מתיישבת עם העובדה שגברים הם בדרך כלל המפרנסים הראשיים במשק הבית.

עד 2019 הייתה ירידה בחשש של עובדים לאבד את מקום עבודתם, אך בשנת 2020, בעקבות משבר הקורונה, נרשמה עלייה חדה בחשש זה – 12% מן העובדים הביעו חשש גדול לאבד את מקום עבודתם, לעומת 6% ב-2019. בקרב העובדים העצמאים העלייה בחשש הייתה הדרמטית ביותר, מ-10% ל-24%, ובקרב שכירים במגזר הציבורי ובעלי תואר אקדמי העלייה הייתה קטנה יותר. בשנת 2021 גברה תחושת הביטחון התעסוקתי בקרב השכירים במשק והשיעורים חזרו לרמה שלפני הקורונה. גם בקרב העצמאים תחושת הביטחון גברה בשנה זו אך עדיין נותרה נמוכה יחסית לתקופה שקדמה לקורונה.

איזון עבודה–חיים נוגע לצורך לאזן בין צורכי העבודה או הקריירה של העובד ובין צרכיו האישיים והמשפחתיים. הגידול בתעסוקת הנשים בעשורים האחרונים, לצד העלייה בשיעור המשפחות שיש בהן שני מפרנסים והשתתפותם הגוברת של גברים בגידול הילדים ובניהול משק הבית, העצימו את הקונפליקט בין העבודה למשפחה. אולם למעשה הסוגיה רחבה הרבה יותר והיא נוגעת גם לשעות הפנאי ולחיי החברה של העובד, בלי קשר למצבו המשפחתי. פרקטיקות ארגוניות כמו שעות עבודה גמישות או עבודה מהבית עשויות לתרום לאיזון עבודה–חיים ולהשפיע על שביעות הרצון מהעבודה.