מחקר זה הוא חלק מסדרת מחקרים העוסקים בהשפעתה של מגפת הקורונה על הדמוגרפיה הישראלית. לצורך המחקר השתמשנו בנתוני הלמ"ס לשנים 2017–2021, תוך בחינתם של שני מדדים מרכזיים מתחום הדמוגרפיה: שיעורי התמותה הסגוליים (לפי קבוצות גיל); ותוחלת החיים בלידה. המסקנות העיקריות העולות מן המחקר הן שאף על פי שמגפת הקורונה גרמה לירידה של 2–3 חודשים בתוחלת החיים של הישראלים בשנת 2020 ולמעשה קטעה את מגמת העלייה המתמדת שחוותה ישראל מאז שנות השישים של המאה הקודמת (כ-2–3 חודשים בכל שנה), ואף שבשנת 2021 היו יותר מקרי מוות מהקורונה מאשר ב-2020, תוחלת החיים ב-2021 לא המשיכה לרדת. להפך, הירידה הוקפאה ואף היו סימנים של עלייה זעירה.
התמקדות במגמות של שיעורי תמותה סגוליים לפי גיל (ASMR) מעמיקה את ההבנה של התופעה הזאת. בשנת 2021 הייתה רמת ה-ASMR בגילי 20–44 ו-55–74 גבוהה יותר מזו שב-2017–2019. לעומת זאת, בקרב בני 75 ומעלה רמת ה-ASMR הייתה נמוכה יותר מאשר בשנים הללו. מאחר שההסתברות השנתית עולה משמעותית עם הגיל, הירידה בשיעורי התמותה מעל גיל 75 קיזזה כל עלייה בשיעורי התמותה בקרב אנשים צעירים יותר. כך או כך, הקפאת הירידה בתוחלת החיים בשנת 2021 מעידה על הצלחתה של מערכת בריאות הציבור בישראל להתמודד עם המגפה בקרב גילאי 75+, אם לא בקרב הצעירים יותר.