מגמות מאקרו-כלכליות: מבט-על

ממצאים עיקריים:

התאוששות המשק הישראלי הייתה מהירה מציפיות בנק ישראל, קרן המטבע הבין-לאומית וה-OECD. עקב משבר הקורונה איבד המשק הישראלי כ-6% מהתוצר בשנת 2020 בהשוואה למה שהיה צפוי לאותה שנה ללא המשבר. בצריכה הפרטית הייתה ירידה דרמטית של כ-13% לעומת הצמיחה שהייתה מתממשת אילולא המשבר (כמעט כפול מן הירידה במדינות שהתוצר בהן נפגע באופן דומה), בעוד הצריכה הציבורית צמחה בשנת 2020 בשיעור דומה לזה של השנה הקודמת. ישראל חריגה גם בכך שחל בה שיפור ניכר במאזן הסחר בשל ירידה חדה ביבוא. הגידול בצריכה הציבורית לצד הירידה החדה ביבוא מיתנו את שיעור ירידת התוצר.

ייתכן שהירידה החריגה בצריכה הפרטית נבעה מחומרת צעדי המנע שנקטה ממשלת ישראל, והדבר ניכר גם בעליית ההכנסה הפרטית הגולמית הפנויה ב-4% בקירוב. החיסכון הפרטי הגולמי עלה בכ-8.5% מההכנסה הלאומית, ככל הנראה בשל החיסכון הכפוי שנבע מהגבלות על צריכת שירותים של ענפי הקִרבה (ענפים עם פוטנציאל הדבקה גבוה בגלל קרבה פיזית). גם ירידה חדה באמון הצרכנים יכולה להסביר חלקית את הגידול בחיסכון הפרטי. מדד התנועה של גוגל עבור מסחר קמעוני ופנאי מראה ירידה ממוצעת של 34% בהימצאות פיזית של צרכנים באתרי מסחר ונופש בשנת 2020. שיעור זה גבוה בהשוואה למדינות אחרות ומצביע אף הוא על כך שהשפעת המשבר והסגרים הייתה קשה יותר בישראל. עם זאת, הירידה בתוצר לנפש בישראל בשנת 2020 עמדה על 5.7%, קרוב לממוצע ב-OECD. לפי הערכות ה-OECD, ישראל הייתה צפויה לחזור לרמת התוצר לנפש של הרבעון האחרון של 2019 רק בתחילת 2022, אלא שההתאוששות הייתה מהירה הרבה יותר והתוצר חזר לרמה זו כבר ברבעון השני של 2021.

הכנסות הממשלה גבוהות, אך גם הגירעון: בדיקת נתוני הכנסות הממשלה, הוצאותיה והעודף התקציבי בשנים 2020–2021 לעומת 2019 מלמדת על עלייה דרמטית בגירעון בתחילת 2020, אך ההתאוששות המהירה של המשק הביאה לעלייה בהכנסות כך שבתחילת 2021 הן היו גבוהות אף מאלה שב-2019. הוצאות הממשלה ירדו עם הירידה בתחלואה והתקדמות מבצע החיסונים, וכך הגירעון קטן. לאחר שלושה רבעונים של 2021 הגירעון עומד על 4.6% (לעומת 3.7% בשנת 2019).

לא מנצלים מספיק את התקציב המיועד לשיפור הלמידה מרחוק ולהכשרות מקצועיות: מסגרת ההוצאה הכוללת לסיוע כלכלי בעקבות הקורונה בשנת 2021 ובשנים הקרובות עומדת על כ-82 מיליארד ש"ח. נכון לסוף ספטמבר 2021 עומד שיעור הביצוע על 88% בממוצע: 96% ביצוע בסעיף ביטחון סוציאלי, 83% בסעיף מענה בריאותי ואזרחי, 85% בסעיף המשכיות עסקית, ורק 61% בסעיף האצה ופיתוח המשק. שיעורי ביצוע נמוכים במיוחד, שעלולים לפגוע בהתאוששות המשק ובחזרה למסלול של צמיחה, נרשמו בסעיפי הרחבת ביטוח אשראי וספקים ודחייה/הנחה באגרות על רישיונות עסקיים (0%), החזר מקדמות באמצעות רשות המיסים (2%), הטבת פחת מואץ (35%), עידוד השקעות גופים מוסדיים בהיי-טק (44%), דיגיטציה לרבות למידה מרחוק (42%) ותוכנית הכשרות מקצועיות (41%). בחלק מהסעיפים, כמו למשל בסעיף הכשרות מקצועיות, ייתכן שתת-הביצוע נובע ממאבקי סמכויות בין משרדי ממשלה ועיכוב בתקציב.

המשק הישראלי יכול לעמוד בהגדלה זמנית של הגירעון ושל יחס החוב לתוצר: הריבית הנומינלית על החוב הישראלי לפירעון בעוד עשר שנים עמדה בממוצע על קצת פחות מ-1%. בשיעור צמיחה נומינלית של 4.9% לשנה, ריבית כזאת מאפשרת לישראל לקיים גירעון ראשוני של 2.2% ולחזור בטווח הארוך ליחס חוב–תוצר של 60%, שיביא את הגירעון הפיסקלי לרמה של כ-2.8% תוצר. מבחינת הסיכון, נראה שהשווקים העולמיים אינם חוששים מהתמוטטות כלכלית של ישראל. השווקים מעריכים את הסיכון לחדלות פירעון של מדינת ישראל בכאחוז אחד לשנה – שפל היסטורי המשתקף מפרמיה של כ-40 נקודות בסיס על עסקאות CDS (Credit Default Swaps).

שוק העבודה מתאושש, אבל לא מספיק: לפי הערכות ה-OECD, שוק העבודה הישראלי היה צפוי לחזור לרמת הפעילות של 2019 רק בתחילת 2025, אך גם בתחום זה הנתונים מצביעים על התאוששות מהירה הרבה יותר. השפעת מבצע החיסונים ניכרת במיוחד בהתאוששות זו, אך עדיין כ-65,000 מהעובדים (0.8% מכוח העבודה) שעזבו את שוק העבודה עקב משבר הקורונה טרם חזרו אליו. כמו כן, בהשוואה למצב השוק ערב המשבר יש עלייה של כ-100,000 איש במספר המובטלים – כנראה מענפי הבידור, התיירות והנופש שנפגעו במיוחד במשבר.