דפוסי הגירה בערים המעורבות בישראל: היבטים חברתיים-כלכליים

תקציר

מחקר של מרכז טאוב בדק את דפוסי ההגירה בתוך ישראל בשנים 2017–2020 לפי השתייכות לאשכול חברתי-כלכלי של המהגרים ואת השפעתם של דפוסים אלו על המרקם החברתי של הערים. המחקר, שכתבו פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי, בדק את דפוסי ההגירה אל הערים ומהן ("הגירה חיצונית") ובתוך הערים ("הגירה פנימית") בשמונה ערים מעורבות: ירושלים, עכו, רמלה, לוד, חיפה, מעלות-תרשיחא, נוף הגליל ותל אביב-יפו.

התפלגות האוכלוסייה בערים המעורבות

מבדיקה של התפלגות האוכלוסייה בערים המעורבות לפי אשכולות חברתיים-כלכליים עולה כי בנוף הגליל ובמעלות-תרשיחא אין כלל ייצוג לקבוצות האוכלוסייה באשכולות הנמוכים ביותר (1–2) או הגבוהים ביותר (8–10). חוסר ייצוג באשכולות הגבוהים ניכר גם ברמלה, לוד ועכו. לעומת זאת, בתל אביב-יפו ובחיפה, באזורים המשתייכים לאשכולות הגבוהים מתגוררים כ-68% ו-42% מהיהודים, בהתאמה, ורק 11% מהערבים. בירושלים רק אחוזים בודדים גרים באזורים המשתייכים לאשכולות 8 ו-9, רובם יהודים. ממצאי המחקר מראים שרוב התושבים הערבים בערים המעורבות מתרכזים באזורים המשתייכים לאשכולות נמוכים מאלה שבהם מתגוררים התושבים היהודים. בחיפה ובתל אביב-יפו הפערים בולטים במיוחד: כ-73% וכ-82% מהערבים גרים באזורי האשכולות הנמוכים, לעומת התושבים היהודים, שכ-42% ו-68% מהם גרים באזורים המשתייכים לאשכולות 8–10.

דפוסי הגירה חיצונית: הגירה אל העיר וממנה

מאזן ההגירה החיצונית של האוכלוסייה הערבית בירושלים נמוך מאוד. בחיפה, נוף הגליל ועכו, למרות ההגירה החיצונית החיובית של ערבים לערים אלו, אוכלוסייתן הכוללת הולכת וקטֵנה בשל ההגירה החיצונית השלילית של היהודים. בירושלים, רמלה ותל אביב-יפו מאזן ההגירה החיצונית השלילי בשתי הקבוצות מביא להקטנת אוכלוסייתן בכל שנה. הרכב ההגירה אל ירושלים ורמלה תורם לעלייה בשיעור האוכלוסייה הערבית בהן. בלוד מאזן ההגירה החיצונית של היהודים חיובי בעוד המאזן בקרב הערבים הוא שלילי. עקב כך גדֵלה אוכלוסייתה של לוד בשיעור ממוצע של 0.5% בשנה, תוך עלייה בשיעור האוכלוסייה היהודית בעיר. במעלות-תרשיחא דפוסי ההגירה החיצונית של שתי קבוצות האוכלוסייה מנוגדים לחלוטין: יהודים עוזבים וערבים מצטרפים. עקב מאזן ההגירה החיצונית החיובי גדֵלים הן אוכלוסיית העיר והן חלקם של הערבים בה.

דפוסי הגירה פנימית: הגירה בתוך העיר

מגמות ההגירה של התושבים בתוך הערים משקפות שינויים במצבם הכלכלי. ככלל, ברוב הערים המעורבות – נוף הגליל, עכו, רמלה, חיפה, ירושלים ולוד – תושבים משתי קבוצות האוכלוסייה עברו בתקופה שנבדקה במחקר מאזורים המשתייכים לאשכול נמוך מהדירוג החברתי-כלכלי של העיר לאזורים המשתייכים לאשכולות גבוהים ממנו. בתל אביב-יפו ובמעלות-תרשיחא, לעומת זאת, התמונה שונה: בתל אביב-יפו רוב המעברים בתוך העיר היו מאזורים המשתייכים לאשכולות גבוהים יחסית לדירוג העיר לאזורים נמוכים ממנו. המעבר של התושבים המקומיים מאזורי אשכולות גבוהים לאזורים נמוכים יותר עשוי לשקף תהליכים של דחיקת תושבים ותיקים באזורים שבהם מחירי הדיור עולים לטובת תושבים חדשים המגיעים אליה מבחוץ. במעלות-תרשיחא הערבים עברו מאשכול 5 לאשכול 7 (משפרי דיור), ואילו היהודים עברו מאשכולות 5 ו-6 לאשכול  3, הנמוך מדירוג העיר (5).

מאזן ההגירה המצרפי והשפעתו על עתידה של העיר

ככלל, שקלול מגמות ההגירה החיצונית והפנימית שתוארו לעיל מצביע על אפשרות של שיפור עתידי בדירוגן החברתי-כלכלי של כל הערים המעורבות, למעט מעלות-תרשיחא. בירושלים, נוף הגליל, עכו ורמלה מגמת השיפור הנובעת מהמעבר של תושבים מקומיים לאזורים המדורגים גבוה יותר אף מקבלת חיזוק מתבנית ההגירה החיצונית: ערים אלו אמנם מאבדות אוכלוסייה גם מאזורים המשתייכים לאשכולות הגבוהים וגם מאזורים נמוכים, אולם קצב איבוד האוכלוסייה באזורי האשכולות הנמוכים מהיר יותר. בלוד המגמה חזקה אף יותר – ההגירה מבחוץ אל אזורים המשתייכים לאשכולות הגבוהים עומדת על 1.6%, לעומת שיעור אפסי של הגירה אל אזורי האשכולות הנמוכים.

בתל אביב-יפו אמנם רוב המעברים של תושבים מקומיים הם מאזורי אשכולות גבוהים לאזורים של אשכולות נמוכים יותר, אבל בשקלול מגמה זו עם מגמות ההגירה החיצונית, שבמסגרתה מהגרים אל העיר התיישבו באזורי האשכולות הגבוהים ומהגרים מהעיר עזבו אזורים נמוכים, מעמדה של העיר מתחזק. מעלות-תרשיחא היא העיר היחידה שדירוגה החברתי-כלכלי עלול להיפגע ממגמות ההגירה החיצונית והפנימית המאפיינות אותה.