תקנים חדשים לגני הילדים לשנה החדשה

כמו בכל שנה, ב-1 בספטמבר החלה שנת הלימודים בישראל. אולם השנה התאריך מסמל גם התחלה חדשה נוספת, לפחות בתיאוריה – אכיפת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות שנחקק בשנת 2018.

הרחבת חוק חינוך חובה בישראל לבני 3–4 לפני כעשור עיגנה את התקנים ואת הפיקוח על גני הילדים לגילים אלו, אך לא על מסגרות המיועדות לילדים עד גיל 3. חוק הפיקוח על מעונות שנחקק ב-2018 והתקנות שנוספו לו בינואר השנה הרחיבו את הפיקוח למוסדות לילדים עד גיל 3 עם שבעה ילדים ומעלה, בעיקר בנוגע למספר הילדים המרבי, ליחס המרבי בין מספר אנשי הצוות למספר הילדים, להכשרת הצוות ולגודל החלל הפיזי שהמעון פועל בו. הדרישות יופעלו בהדרגה החל משנת הלימודים הנוכחית, תשפ"ב. אולם גנים רבים לא הצליחו לעמוד בדרישות החוק עד למועד היעד, בין היתר בגלל האתגרים הנוספים שמתמודדות עימם המסגרות לגיל הרך בשנתיים האחרונות בעקבות משבר הקורונה.

נושאים אלו נדונו לעומק בכנס שאירחה הקיץ יוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך בנושא "מסגרות החינוך לגיל הרך: מהשגרה לקורונה ובחזרה". המחקר מרחבי העולם מראה כי שנות החיים הראשונות הן קריטיות להתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילדים וכי הפערים הנוצרים בשנים אלו רק הולכים וגדלים ונעשה קשה יותר לצמצם אותם עם הזמן. מסגרות החינוך לגיל הרך יכולות לסייע בהתפתחות ובצמצום הפערים. הצורך במסגרות חינוך איכותיות לגיל הרך בולט במיוחד על רקע שיעורי הפריון הגבוהים בישראל, מבנה הגילים הצעיר של האוכלוסייה, שיעור ההשתתפות הגבוה של נשים בשוק העבודה ושיעורי העוני הגבוהים, במיוחד בקרב ילדים.

כיצד ניתן לשפר את הנגישות ואת היעילות של מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל? אחד ממושבי הכנס התמקד בשאלה זו. חוקר מרכז טאוב נעם זונטג הציג ממצאים המעידים שהחינוך לגיל הרך קריטי יותר עבור ילדים משכבות חברתיות-כלכליות חלשות, וחוקרת המרכז שביט מדהלה שיתפה ממצאים המצביעים על שיעורי השתתפות נמוכים במסגרות לגיל הרך ברשויות מקומיות שרוב אוכלוסייתן ערבית ואשר משתייכות בדרך כלל למעמד חברתי-כלכלי נמוך. את הממצאים הללו ניתן לייחס, לדברי מדהלה, לארבעה גורמים עיקריים: העדפות ההורים, אתגרי נגישות, אתגרים מוסדיים ונטל כלכלי.

אלעד דה-מלאך, כלכלן בחטיבת המחקר של בנק ישראל ודוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, דיווח כי במחקר שהשתתף בו התברר שבקרב האוכלוסייה הערבית שיפרה השהייה בגני הילדים את כישורי השפה, העלתה את שיעור מסיימי 12 שנות לימוד והזכאים לבגרות, הגדילה את שיעורי ההרשמה למוסדות להשכלה גבוהה והפחיתה את היקף הפשיעה בקרב בני נוער. ״רואים פה שיש אימפקט משמעותי לחשיפה לחינוך בגיל הרך על הצלחה בהמשך החיים", הסביר דה-מלאך. ד"ר טלי יריב משעל, מנכ"לית קרן ברכה, הוסיפה כי לאור מורכבות הסוגיה, "אין משרד אחד שיכול לטפל בפערים הסוציו-אקונומיים שנוצרים כתוצאה מהפערים שבחינוך-טיפול בגיל הרך. […] צריך לייצר פה איזושהי אמירה שהיא אמירה הוליסטית לתחומי הפעולה השונים".

מושב אחר בכנס התייחס לוויכוח סביב חוק הפיקוח על מעונות היום. ד"ר יוסף ג'בארין, חבר הכנסת לשעבר ויו"ר הוועדה לזכויות הילד, שהיה שותף באישור תקנות הפיקוח הנלוות לחוק, סיפר על האתגר העיקרי בתהליך – חוסר ההלימה בין הדרישות החדשות ובין התקציב המוגבל שהוקצה כדי לעמוד בהן. היזמית החינוכית והפעילה החברתית אחינועם חנניה, שמנהלת בעצמה גן פרטי בתל אביב, הדגישה את הנטל הכלכלי שמטילות התקנות החדשות על המעונות הפרטיים והביעה את חששם של רבים בתחום מכך שהתקנות החדשות ירתיעו עובדים מלהישאר בתחום, בענף שממילא סובל ממחסור חמור בעובדים.

ואולם למרות האתגרים התקציביים, סגנית יו"ר המועצה לגיל הרך סימה חדד התעקשה כי "אסור לנו לוותר על מרכיבי האיכות הכוללים הכשרה לאנשי הצוות, הגדרת מקצוע תקינה ויצירת סביבה חינוכית לכל הילדים". על הכף מונח העתיד של הילדים ושל המדינה כולה. ורדה מלכה, מנהלת תחום פיתוח ידע, תורה וכלים באגף מעונות יום ומשפחתונים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אמרה כי המשרד כבר נוקט צעדים לשיפור איכות החינוך באמצעות קורסי הכשרה לעובדי המעונות.

כפי שהבהירו מושבים אלו, יישום חוק הפיקוח על מעונות היום ושיפור איכות החינוך לגיל הרך בישראל הם משימה מאתגרת דייה כשהיא לעצמה, גם ללא קשיים ומכשולים חיצוניים; אך כמו תחומי חיים אחרים שנפגעו בקורונה, גם תחום החינוך לגיל הרך שילם מחיר כבד והפערים בין הילדים המשתתפים במסגרות התרחבו. בפאנל שעסק בהתאוששות מן המשבר בתחום החינוך לגיל הרך עלו הצעות לכמה צעדים לצמצום נזקי המגפה.

פרופ' יאיר זיו, ראש החוג לייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה, הדגיש את חשיבותו של איסוף הנתונים לצורך הערכת ההשפעות ארוכות הטווח של המגפה והזהיר כי "אסור לנו להתייחס לקורונה כמשבר ייחודי וחד-פעמי", אלא עלינו לנצל אותה כדי להתכונן למשברים בלתי צפויים נוספים בעתיד. ד"ר מירב תורג'מן, מנהלת היחידה הפדגוגית באגף לחינוך קדם-יסודי במשרד החינוך, הדגישה כי בכל תוכנית עתידית חשוב להתייחס להורים, והזכירה לכולם כי "שיתוף ההורים בגיל הרך הוא קריטי". בנוסף, ד"ר כרמל בלנק, חוקרת בכירה ביוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך, אמרה שכדי לצמצם את השפעת המגפה על המסגרות לגיל הרך, על גופי הממשל השונים להציב בעדיפות גבוהה את צמצום הפערים בתקופת חיים קריטית זו.

מדוע נושא זה צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות בקביעת המדיניות? ד"ר כרמל בלנק וד"ר נעמי מורנו, מנהלת ארגון דיאלוג בגיל הרך ששימשה יושבת ראש באחד ממושבי הכנס, חלקו את מחשבותיהן בנושא זה ושוחחו על הקשר בין המסגרות לגיל הרך ואי השוויון הכללי בחברה בישראל בפרק של ההֶסְכֵּת של מרכז טאוב, שעלה לאוויר במקביל לכנס. כפי שאומרת ד"ר מורנו בפרק, "המסגרות לגיל הרך מהוות חלון הזדמנויות – אפילו בגן הילדים לפעמים אומרים שזה כבר מאוחר מדי".