רופאים בישראל: מגמות במאפייניהם ובהכשרתם

היצע הרופאים הכולל בכל מקום שהוא נקבע בשני גורמים: מספר בעלי רישיון לעסוק ברפואה, ומספר שעות העבודה השבועי שלהם כרופאים בפועל. כיוון שהכשרתם של רופאים נמשכת שנים רבות, לא ניתן להגדיל את מספר הרופאים בן לילה. הגדלת מספר המומחים קשה עוד יותר: הכשרתו של רופא מומחה עשויה להימשך 15 שנים ואף יותר. ואולם כיוון שבישראל קצב גידול האוכלוסייה – ובייחוד האוכלוסייה הוותיקה – מהיר יחסית למדינות מפותחות אחרות, עליה להשקיע מאמצים גדולים יותר בהגדלת היצע הרופאים.

מחקר זה בוחן את המגמות בהיצע הרופאים בישראל (כל בעלי הרישיון לעסוק ברפואה שהיו להם הכנסות) בשני העשורים האחרונים, ומתאר מאפיינים דמוגרפיים נבחרים ומאפיינים אחרים של קבוצה חיונית זו בקרב העוסקות והעוסקים במקצועות הבריאות.

הרופאים והמומחים

גידול האוכלוסייה בישראל והזדקנותה תורמים להגדלת הצרכים הרפואיים והביקוש לשירותי רפואה. על סמך צורך זה מצאו חוקרי מרכז טאוב כי הירידה במספר הרופאים הפעילים לנפש מתוקננת בישראל לוותה בעלייה במספר המומחים לנפש מתוקננת:

• בעקבות הגידול המהיר באוכלוסייה, העומד על ממוצע שנתי של כ-1.9% מאז שנת 2000, חלה ירידה במספר הרופאים לנפש. הירידה הייתה גדולה במיוחד בהשוואה ל-OECD, אף שהמספר הכולל של רופאים לנפש בישראל עדיין גבוה יחסית במונחים בין-לאומיים.
• בשנים האחרונות חל היפוך במגמת הירידה ארוכת הטווח. בשנת 2018 הוסמכו כ-1,700 רופאים חדשים – פי שלושה ויותר ממספר הרופאים החדשים שהוסמכו בשנת 2007.
• בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במספר המומחים החדשים, שעמד על 800 מומחים בשנת 2018 וצפוי לעלות בשנים הקרובות.
• חלה עלייה משמעותית בשיעור המומחים בקרב הרופאים הפעילים: בשנים 2000–2016 עלה מספר הרופאים הפעילים ב-31%, ואילו מספר המומחים הפעילים עלה ב-67%.

המאפיינים הדמוגרפיים של הרופאים הפעילים

מאז שנת 2000 עלה באופן מובהק הגיל הממוצע של הרופאים הפעילים בישראל, וכך גם שיעורן של הנשים ושיעורם של הרופאים הערבים בקרבם.

• מספר הרופאים בקבוצת הגיל 61–67 עלה ב-174%, ומספר הרופאים הפעילים לאחר גיל הפרישה הרשמי של גברים בישראל (67) עלה באופן משמעותי אף יותר, ב-271%, כך ששיעורם מכלל הרופאים הפעילים עלה מ-4% ל-12%.
• חלה ירידה במספר הרופאים בקבוצת הגיל 41–50 ועלייה במספר הרופאים הצעירים (עד גיל 40) – כנראה כחלק מהעלייה במספר מקבלי הרישיונות – אולם שיעורם של בני ה-40 ומטה בקרב כלל הרופאים הפעילים ירד מ-29% ל-25%.
• שיעור הנשים בקרב מקבלי הרישיונות החדשים בעשור האחרון נע בין 42% ל-45%.
• בקרב הרופאים בני 60 ומעלה, הצפויים לצאת לגמלאות בשנים הקרובות, שיעור הנשים נמוך יחסית. על כן צפויה עלייה בשיעור הנשים בקרב כלל הרופאים הפעילים.
• לגיל ולמגדר של הרופאים יש השפעה על סך שעות העבודה שלהם: רופאים גברים בני 25–64 עובדים 48–53 שעות בשבוע, לעומת 41–47 שעות עבודה שבועיות בקרב הרופאות בקבוצת גיל זו. הרופאים הגברים בגיל 65 ומעלה עובדים בממוצע 33 שעות בשבוע, לעומת ממוצע של 24 שעות שבועיות בקרב הרופאות. הירידה בסך שעות העבודה עשויה להפעיל לחץ להגדלת מספר שעות העבודה של מומחים צעירים ומתמחים.
• חלה עלייה בשיעור הרופאים הערבים הנכנסים למערכת, וכעת הם מהווים 30% מסך הרופאים החדשים בישראל. שיעור הרופאים הערבים הפעילים בקרב כלל הרופאים מתקרב לשיעור הערבים בכלל האוכלוסייה (21%).
• את עיקר העלייה במספר מקבלי הרישיונות מאז שנת 2007 (133%) ניתן לייחס לרופאים שלמדו בחו"ל: בשנים 2007–2016 עלה שיעורם ב-366%, לעומת עלייה של 80% במספר בוגרי בתי הספר לרפואה בישראל.
• שיעור בוגרי בתי הספר לרפואה בישראל עלה ל-44% בתקופה הנסקרת (2000–2016). שיעור העולים החדשים שלמדו בחו"ל צנח ל-24%, ושיעור ילידי הארץ שלמדו בחו"ל עלה ל-32%.
  

לימודי רפואה והתמחות

 מספר הסטודנטים לרפואה בישראל נמצא במגמת עלייה – מ-1,098 בשנת 1990 ל-2,016 כעת.

• כמעט 60% מהסטודנטים לרפואה הם נשים.
• כ-15% מהסטודנטים לרפואה בישראל הם ערבים – עלייה של 400% משנת 1990.
• שיעור בוגרי בתי הספר לרפואה בישראל צנח מ-74% בשנים 2000–2006 ל-51% בשנים 2012–2016, לעומת עלייה בשיעור בוגרי לימודי הרפואה ברומניה, איטליה וירדן באותן שנים.
• העלייה העיקרית במספר המומחים החדשים חלה בקרב מסיימי ההתמחות בתחום הפסיכיאטריה (96%), רפואה תעסוקתית (44%), כירורגיה פלסטית (40%) ורפואת עיניים (37%).
• מספר המתמחים החדשים ירד בתחומי בריאות הציבור (31%) וגריאטריה (29%) – מצב שיש לתת עליו את הדעת לנוכח העלייה בתוחלת החיים והכפלתה הצפויה של האוכלוסייה הוותיקה בישראל בשני העשורים הקרובים.