מסגרות חינוך מפוקחות לגיל הרך בחברה הערבית: שיעורי השתתפות, חסמים והמלצות מדיניות

בקרב חוקרים ואנשי מקצוע בתחום הגיל הרך קיימת היום הסכמה רחבה שמערך מקיף, נגיש ואיכותי של מסגרות חינוך לגיל הרך יכול לתרום רבות להתמודדות עם אי שוויון כלכלי ולקידום מוביליות חברתית. נוסף על כך, מחקרים מראים שהשתתפות של פעוטות במסגרות חינוך וטיפול איכותיות תורמת להתפתחותם הקוגניטיבית, החברתית והרגשית ולפיתוח כישוריהם ויכולותיהם, ולא זו בלבד אלא שהשפעתן על ילדים החיים במשפחות עניות גדולה יותר.

למרות מאמצי ההשקעה המדינה בגיל הרך לאורך העשור האחרון, חלקן בהמשך למחאות ב-2011, נראה שהצעדים שננקטו לא הועילו דווקא במקום שבו הצורך בהם היה הגדול ביותר. שיעור ההשתתפות של ילדים במסגרות המפוקחות לגיל הרך בחברה הערבית, שיש בה שיעורי עוני גבוהים ואוכלוסייה גדולה מאוד של ילדים בגיל הרלוונטי, נותר נמוך במיוחד. למצב זה, כאמור, יש השלכות על משפחותיהם של הילדים הללו בהווה ועל המשך מהלך חייהם של הילדים בעתיד.

מחקר חדש בתחום הגיל הרך שיצא לאחרונה במרכז טאוב, על השתתפותם של ילדים בחברה הערבית במסגרות חינוך מפוקחות לגיל הרך, מאת שביט מדהלה, לביב שאמי, ג'וני גל ואלון סלע, בוחן את שאלת השתתפותם של ילדים בחברה הערבית בגילי לידה עד שלוש במסגרות מפוקחות בישראל. המחקר ממפה את הגורמים לשיעורי ההשתתפות הנמוכים של ילדים בחברה הערבית במסגרות הללו ומציג מספר חלופות מדיניות אפשריות להתמודדות אפקטיבית עם התופעה.

מאפייני ההשתתפות של ילדים בחברה הערבית במסגרות המפוקחות

בעשור האחרון חל גידול של 34% בכלל הילדים המשתתפים במסגרות המפוקחות, אולם לאורך השנים נותרו פערים גדולים בין קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל, ובעיקר בין ילדים בחברה הערבית לבין שאר האוכלוסייה. זאת ועוד, אף ש-58% מהילדים בחברה הערבית חיים במשפחות עניות, שיעור ההשתתפות שלהם במסגרות המפוקחות והמסובסדות לגילאי לידה עד שלוש נמוך במיוחד, ועמד בשנת הלימודים 2018/2019 על 18% (לעומת 39% בקרב חרדים ו-26% בקרב יהודים לא חרדים). נוסף על כך, חלק גדול מהילדים שכן משתתפים במסגרות המפוקחות הושמו בהן מתוקף חוק פעוטות בסיכון , חוק שקובע את הזכות למעון יום עבור כל פעוט עד גיל 3 הנמצא בסיכון– כ-41% ברשויות ערביות לעומת 11% ברשויות יהודיות לא חרדיות ו-8% ברשויות חרדיות. לצד פערי ההשתתפות, המחקר מצביע על פערים ברמות הסבסוד לילדים במסגרות המפוקחות. קביעת רמת הזכאות לסבסוד מושתתת בעיקרה על ההכנסה לנפש במשק הבית. התמונה שמתקבלת מן המחקר מעידה על שיעור גבוה מאוד – 89% – של ילדים להורים חרדים עובדים הזכאים לדרגות סבסוד גבוהות (מעל מחצית משכר הלימוד), לעומת 54% בקרב ערבים וכ-30% בקרב יהודים שאינם חרדים.

גורמים לאי השתתפות במסגרות מפוקחות לגיל הרך בחברה הערבית והמלצות מדיניות

ההחלטה לשלב ילדים בגיל הרך במסגרות מפוקחות קשורה בחלקה בהעדפות האישיות של הוריהם באשר לגיל הרצוי לכניסה למסגרות חוץ-ביתיות.  לצד ההעדפות הללו, החוקרים זיהו שלושה סוגי חסמים המקשים על הצטרפות של פעוטות בחברה הערבית למסגרות מפוקחות לגיל הרך.

חסמים מערכתיים: השתלבותם של ילדים בגיל הרך במסגרות מפוקחות תלויה בראש ובראשונה בהימצאותן ביישובים שהילדים  מתגוררים בהם. לפי נתוני שנת הלימודים 2019/2020, מספר מעונות היום שבהם מטופלים ילדים בגיל הרך להורים עובדים עמד על כ- 1.6 מעונות לכל 1,000 ילדים ביישובים ערביים, לעומת כ- 5.3 מעונות לכל 1,000 ילדים ביישובים יהודיים שאינם חרדיים. המחסור במעונות בולט עוד יותר במחוז הדרום, ביישובים שבהם מתגוררת אוכלוסייה בדואית. מימוש תקציב הבנייה של מעונות היום ברשויות הערביות גם הוא נמוך בהשוואה לרשויות יהודיות, חרדיות ושאינן חרדיות, ועומד על כ-50%, לעומת 79% ברשויות החרדיות ו-61% ברשויות יהודיות שאינן חרדיות. זאת אף שההקצאה הממוצעת לילד לבניית מעונות ברשויות הערביות היא הגבוהה ביותר. הסיבות העיקריות לכך הן קושי בהנפקת אישורי בנייה בשל היעדר תוכניות מתאר ומחסור בעתודות קרקע מתאימות ברשויות הערביות; עלות הציוד למעונות שאינה כלולה בתקציב הבנייה ואשר לרשויות רבות בחברה הערבית אין יכולת לממן; קושי להתמודד עם הבירוקרטיה המורכבת כדי לזכות בתמיכה ממשלתית להקמת מעונות יום; ומחסור בכוח אדם מקצועי בתחום הגיל הרך שיוביל וילווה את תהליך התכנון וההקמה.
כדי להתגבר על חסמים אלו החוקרים ממליצים על התאמת כללי התכנון למציאות המורכבת של החברה הערבית; הגדלת המשאבים המוקצים לרשויות הערביות לשלבי התכנון והאישור של בינוי מעונות יום; והוספת תקנים, גיוס והכשרה של אנשי מקצוע ברשויות המקומיות הערביות בתחום פיתוח מערך הגיל הרך.

חסמי נגישות: שיעורי התעסוקה הנמוכים של נשים ערביות והתניית הסבסוד והקבלה למעונות בתעסוקת האם מצמצמים מראש את הסיכוי של ילדים ערבים בגיל הרך להתקבל למסגרות מפוקחות ואת שיעור המשפחות שיכולות להיות זכאיות לסבסוד; חוסר התאמה בין שעות פעילות המסגרות לבין המשרות החלקיות אשר רבות מן הנשים הערביות מועסקות בהן; חסמים פיזיים כמו קשיי ניידות והיעדר תשתיות תחבורה ציבורית המקשים על הבאת הילדים למסגרות; פריסתן המוגבלת של המסגרות המפוקחות (בעיקר מסוג מעונות יום) ביישובים הערביים; וחסמים בירוקרטיים וטכנולוגיים היוצרים קושי ברישום ובמימוש הזכאות לסבסוד.

הצעדים שניתן לנקוט כדי להתמודד עם חסמי הנגישות הם החלת פיילוט במספר יישובים שבהם תבוטל התניית הסבסוד בעבודת האם; עריכת בדיקה יסודית של תהליך הרישום למסגרות ומימוש הזכאות לסבסוד לצורך הפשטת התהליך; והקמת מערך תחבורה ציבורית גמיש לצד הרחבת פריסתן של המסגרות המפוקחות ביישובים הערביים.

חסמים כלכליים: גם לאחר סבסוד, עלות ההשתתפות במסגרות גבוהה ביחס להכנסת האם בחברה הערבית. ההכנסה החציונית נטו מעבודה של אם לילד עד גיל 4 מהאוכלוסייה הערבית עמדה בשנת 2018 על כ-4,800 ש"ח. ברמת ההכנסה הזאת, שכר הלימוד מהווה בין 14% ל-54% מהשכר (בהתאם לגיל הילד ולדרגת הזכאות). כמו כן, בגלל שכרן הנמוך יחסית, אימהות ערביות רבות אינן מגיעות למדרגת מס שמאפשרת להן לממש את נקודות הזיכוי המיועדות לסייע במימון עלויות הטיפול בילדים בגיל הרך. כך, כמעט שני שלישים מהנשים הערביות העובדות אינן זכאיות להטבה. יתרה מזו, הורים רבים בחברה הערבית מעדיפים לרשום את ילדיהם למסגרות פרטיות, גם משום שהן גמישות יותר ומאפשרות לרשום את הילדים לחצאי ימים, וגם בשל עלותן הנמוכה– 1,000–1,700 ש"ח לחודש ליום מלא – תעריף הנמוך אף מן העלות לאחר סבסוד במעונות המפוקחים בחלק מדרגות הזכאות.

כדי להתגבר על החסמים הכלכליים החוקרים ממליצים להגדיל את היקף הסבסוד של המסגרות כך ששכר הלימוד בהן לא יעלה על 1,000 ש"ח בחודש; לבחון אפשרות של יום קצר כפיילוט בכמה יישובים; לשנות את אופן הענקת הטבת המס להורים לילדים בגיל הרך ולהשתמש בחלק הלא-מנוצל של ההטבה כדי לסייע בהוזלת המסגרות; ולהעניק הטבות מס למעסיקים שיממנו לעובדיהם שירותי טיפול לילדים.

מדיניות ממשלתית שתתמודד עם החסמים האלה תתרום להרחבת הנגישות לחינוך איכותי בגיל הרך – השנים הקריטיות כל כך להתפתחות הילד – באחת מן האוכלוסיות המודרות ביותר בחברה הישראלית.

המחקר נערך בתמיכתן הנדיבה של קרן ברנרד ון ליר, קרן ברכה ויד הנדיב.