מערכת הבריאות בישראל: מבט-על

דעיכתה היחסית של הקורונה בשנת 2022 והכניסה לעידן "הנורמלי החדש" אפשרה לאנשי משרד הבריאות ולשאר בעלי העניין להתפנות לטיפול בסוגיות שבשגרה, שהיו מונחות על שולחנם טרם פרוץ המגפה. מחקר של מרכז טאוב שערכו החוקרים ד"ר ברוך לוי ופרופ' נדב דוידוביץ' בדק את מצב הסוגיות הבריאותיות שזקוקות לטיפול, בהן אי-השוויון בבריאות, המחסור בכוח אדם במקצועות הרפואה והסיעוד ויחסי הגומלין בין הרפואה הציבורית והפרטית. ממצאי המחקר מצביעים על מחסור בצוותים בתחומי הרפואה והסיעוד, בעיקר בפריפריה, ועל מחסור ניכר במיטות אשפוז בבתי החולים. המחקר עוסק גם ב"פרדוקס הבריאות": בעוד ישראל משתרכת מאחור בכל הנוגע להוצאה על בריאות, כוח אדם ותשתיות, היא ממוקמת בצמרת העולמית במדדי תוחלת חיים ותוחלת חיים בריאים ואף מתאפיינת בתמותת תינוקות נמוכה.

כוח אדם ותשתיות מערכת הבריאות

שיעור הרופאים והרופאות הפעילים בישראל אמנם נשאר יציב בשנת 2020 בהשוואה לשנה הקודמת והמשיך לעמוד על 3.3 רופאים ורופאות לאלף נפש – אך הוא עדיין נמוך יותר מהממוצע בOECD-, העומד על 3.6 לאלף נפש. שיעור האחים והאחיות הפעילים בישראל נשאר יציב גם הוא: בשנת 2020 הוא עמד על 5.1 אחים ואחיות לאלף נפש – מספר נמוך למדי בהשוואה למדינות ה-OECD, שבהן הממוצע הוא 8.9 לאלף נפש.

בשני המגזרים, רפואה וסיעוד, שיעור בעלי המקצוע המבוגרים גדול יחסית: 49% מהרופאות והרופאים הפעילים בישראל הם בני 55 ומעלה, השיעור השני בגובהו ב-OECD אחרי איטליה. שיעורם של עובדות ועובדי הסיעוד בישראל מעל גיל 55 גדל מ-23% בשנת 2000 ל-39% בשנת 2020, כך שבשנים הקרובות האתגר במילוי השורות יהיה גדול אף יותר.

שיעורי הרופאים והרופאות במחוז תל אביב הוא הגבוה ביותר – פי 2.3 משיעורם במחוז הצפון (הנמוך ביותר), ושיעור האחים והאחיות במחוז חיפה (הגבוה ביותר) גדול פי 2.05 משיעורם במחוז הדרום (הנמוך ביותר). בשל המחסור בכוח אדם, הבולט במיוחד בפריפריה, יזם משרד הבריאות את תוכנית "אילנות" למנהיגות רפואית בנגב ובגליל, שמטרתה להכשיר רופאים ורופאות לשירות בפריפריה. המחזור הראשון שנפתח באוקטובר 2022 כולל 30 סטודנטים וסטודנטיות בנגב ו-30 בגליל.

גם בתשתיות בריאות, כגון מכשירי MRI, מכשירי CT ומיטות אשפוז ישראל ממוקמת נמוך בדירוג מדינות ה-OECD. שיעור תפוסת מיטות האשפוז הכללי בישראל הוא מהגבוהים במדינות הארגון – רק בקנדה השיעורים גבוהים יותר. כמו כן, בשנת 2020 עמד משך השהייה הממוצע של מטופל באשפוז כללי על 4.6 ימים לעומת 6.6 ימים בממוצע במדינות ה-OECD. רק בטורקיה משך השהייה באשפוז נמוך יותר מבישראל (4.5 ימים בממוצע). בתקופות עמוסות כמו החורף, שמביא איתו את השפעת, למשל, בתי החולים והמחלקות השונות מתמלאים באופן שעלול להביא לפגיעה בבריאות המאושפזים.

לצד התפוסה המלאה, גם ההמתנה לשירותי הרפואה השונים בישראל ארוכה מאוד יחסית לשאר המדינות המפותחות. זמני ההמתנה ליועצים ברפואת עור גבוהים במיוחד, מעל 30 יום. בשאר המקצועות זמני ההמתנה נעים בין 15 ל-20 יום בממוצע, ובחלק מן המקצועות אף חלה בהם עלייה קלה בשנת 2021 בהשוואה לשנת 2019. בשנת 2020 נרשמה ירידה בזמני ההמתנה בכל המקצועות – ככל הנראה בשל הירידה בביקוש לשירותי בריאות שאינם דחופים בזמן מגפת הקורונה. זמני ההמתנה משתנים גם על פי אזור גיאוגרפי, אך ככלל הם ארוכים במיוחד באזור הנגב.

אורח חיים והתנהגות סיכון

שיעור המעשנים והמעשנות בישראל בקרב האוכלוסייה הבוגרת (21 ומעלה) עומד נכון לשנת 2020 על 20.1%, והוא גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD. גברים מעשנים יותר מנשים – 25.6% לעומת 14.8%, ושיעור הערבים המעשנים גבוה משיעור היהודים המעשנים – 24.4% לעומת 19.1%. מאז פרוץ מגפת הקורונה עלתה צריכת הסיגריות בקרב המעשנים – 26.8% מהם דיווחו על תוספת של 13 סיגריות ליום בממוצע. בקרב בני נוער ניכרת מגמת ירידה בשיעור המדווחים שהתנסו אי פעם בעישון סיגריות ונרגילה. בניגוד לצריכת הסיגריות, צריכה האלכוהול בישראל היא מהנמוכות במדינות ה-OECD. בשנת 2019 היא עמדה על ממוצע של 3.1 ליטר לנפש בשנה בקרב בני 15 ומעלה.

ממצא מעודד פחות נוגע למחלת הסוכרת, אשר שכיחותה נמצאת במגמת עלייה. בשנת 2019 כמדה שכיחות המחלה באוכלוסייה בישראל על כ-6.2%, לעומת 5.5% בממוצע במדינות האיחוד האירופי. מאז שנת 2000 עלתה שכיחות הסוכרת בישראל בכ-94% (אז עמד שיעור החולים על 3.2% מהאוכלוסייה). בקרב מבוגרים בני 20–79 שכיחות הסוכרת מגיעה לכ-8.5%.

אשר לתוחלת החיים, גם הנשים הישראליות וגם הגברים הישראלים נמצאים בצמרת דירוג תוחלת החיים של ה-OECD. תוחלת החיים של נשים בישראל גבוהה מזו של גברים – 84.8 שנים לעומת 80.6 שנים. מדד נוסף שישראל מצטיינת בו הוא "תוחלת חיים בריאים", שבו ישראל מדורגת במקום השישי בעולם. עם זאת, בישראל קיימים פערים ניכרים בין קבוצות אוכלוסייה, יישובים ומחוזות גיאוגרפיים במדדים של תוחלת חיים, תמותת תינוקות ותחלואה כרונית, כמו גם במדדים של גורמי סיכון כגון עישון והשמנת יתר.

מערכת הבריאות הציבורית בישראל סבלה במשך שנים מהזנחה ומשחיקת תקציבים, אשר הובילו להיווצרות תורים ארוכים ופערים בין מרכז לפריפריה בתוצאי בריאות ובתשומות (כוח אדם ומיטות אשפוז) ולעלייה ברכישת ביטוחים פרטיים – תהליכים אשר פוגעים בעיקר באוכלוסייה הענייה. בשנת 2022 הוביל משרד הבריאות כמה יוזמות לטיפול בבעיית כוח האדם במערכת ולריסון הרפואה הפרטית. יש לאפשר לו להשלים אותן ולהביא ליישומן תוך מתן משאבים מתאימים, קשב ניהולי ושיתוף כל גורמי הממשל הרלוונטיים, על מנת לחזק את מערכת הבריאות במדינה.