עשירון השכר העליון של העובדים בישראל

ההצלחה המרשימה של ההיי-טק הישראלי בכלל ובזמן מגפת הקורונה בפרט הביאה את פערי ההכנסה מעבודה בישראל אל מרכז השיח הציבורי. ואכן, מעבר להבדלים ברמת החיים ובתנאי העבודה, מחקרים מראים כי במהלך הקורונה אנשים בעלי הכנסה גבוהה מעבודה הושפעו לרעה פחות מחבריהם בעלי ההכנסה הנמוכה. מחקר חדש של מרכז טאוב, עשירון השכר העליון של העובדים בישראל, בדק מהם המאפיינים של העובדים בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר במשק ומה צריך לעשות כדי להיכנס אליו.

הספרות המקצועית העוסקת באי-שוויון בהכנסות מרבה לדון בו מהזווית של בעלי ההכנסה הנמוכה ונוטה להתעלם מהקצה השני – קבוצת העובדים בעלי ההכנסה הגבוהה, ובמיוחד העשירון העליון. מחקר זה, שנכתב בידי מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס, שם את בעלי ההכנסה הגבוהה במרכז. מיהם העובדים בעלי ההכנסה הגבוהה בישראל? מה מאפיין את חברי הקבוצה הזאת ואיך נראית התפלגות השכר בתוכה? מחקר חדשני וייחודי זה עונה על השאלות הללו ושופך אור על קבוצת העובדים בעלי ההכנסה הגבוהה בישראל. ממצאיו יכולים להאיר את הדרך לעובדים לשיפור מצבם הכלכלי, ובכך לתרום לשיפור מצבה של החברה כולה.

מהם המאפיינים של עשירון השכר העליון בישראל?

עם העשירון העליון נמנים עובדים שהשתכרו בשנים 2017 ו-2018 יותר מ-20,180 ש"ח ויותר מ-21,480 ש"ח ברוטו בחודש, בהתאמה. רוב העובדים בעשירון העליון – 73% – הם גברים ורק מיעוטם נשים, אף שנשים מהוות מחצית מהאוכלוסייה העובדת. פער זה בייצוגם של גברים ונשים בעשירון העליון קיים בכל קבוצות האוכלוסייה, אך הוא בולט במיוחד בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית. נשים בעשירון העליון משתכרות בממוצע 32,500 ש"ח ברוטו בחודש, בעוד גברים משתכרים בממוצע 36,300 ש"ח בחודש, אך הפער הזה מוסבר ברובו על ידי ההבדל בשעות העבודה בין גברים לנשים. עוד עולה מהמחקר כי העשירון העליון מורכב ברובו מיהודים אשכנזים – 34% (חלקם בקרב משתתפי המדגם הוא 25%) ומיהודים שהוריהם ילידי הארץ או ילידי יבשות שונות – כ-40% (36% במדגם). חלקם של יהודים ממוצא מזרחי בהרכב הקבוצה עומד על 21%, כשיעורם במדגם, ושיעור הלא-יהודים בו עומד על כ-6% בלבד מהרכב הקבוצה (18% במדגם). שכרם החודשי של יהודים אשכנזים גבוה בממוצע ב-2,000 ש"ח מזה של יהודים מזרחים, ובכ-4,000 ש"ח מזה של עובדים לא-יהודים.

העשירון העליון מאופיין גם בהשכלה הנרחבת של רבים מהעובדים המשתייכים אליו. במחקר נמצא כי בעלי השכלה אקדמית הם כשלושה רבעים מהעשירון העליון, וחלקם של בעלי תארים מתקדמים בעשירון זה גדול במיוחד. מבחינת משלחי יד, בעשירון העליון יש ייצוג גבוה למנהלים, מהנדסים וטכנאים ולבעלי משלח יד אקדמי. מהנתונים עולה עוד כי דרוש זמן להגיע לעשירון העליון, דבר המתבטא בגיל העובדים: משקלם של עובדי העשירון העליון מגיע לשיא בגילי 40–60 ואחר כך דועך מעט. נושא נוסף שהעשירון העליון נבדל בו משאר העשירונים הוא מעמד ההעסקה של העובדים – עצמאים או שכירים. העצמאים – כשני שלישים מהם גברים – הם 15% מהעשירון העליון (12% מכוח העבודה בישראל), ושכרם הממוצע גבוה יותר מזה של שכירים (42,500 ש"ח לעומת 34,000 ש"ח ברוטו בחודש בממוצע). כמו כן, אחוז העצמאים בעשירון העליון גבוה יותר בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית מאשר בכל קבוצה אחרת.

מה משפיע על ההסתברות להשתייך לעשירון העליון ועל המיקום בתוכו?

ראשית, השכלה (והשכלה גבוהה בפרט) תואמת הסתברות גבוהה של הפרט להשתייך לעשירון העליון. כל תעודה מגדילה את הסיכוי של הפרט להשתייך לעשירון זה בהשוואה לתעודה הקודמת. לעומת זאת בתוך העשירון העליון רמת ההשכלה כמעט אינה חוזה את רמת ההכנסה של הפרט. הניסיון גם הוא גורם בעל השפעה על הסיכוי להתברג בעשירון זה, אולם השפעתו אינה אחידה בקרב קבוצות האוכלוסייה השונות ותרומתו לשכר העובדים בתוך העשירון מוגבלת מאוד. ככל שמטפסים בסולם, השכר, ההשכלה, המוצא, הלאום ומאפיינים נוספים של הפרט הולכים ומאבדים מעוצמתם כאמצעי לניבוי השכר, ונראה שיש לייחס משקל רב יותר לכישרון, למעמד או לגורמים אחרים שאי-אפשר לכמת בקלות.