תקציר
מאז תום משבר הקורונה חלו בישראל שינויים פוליטיים שהשפיעו על תחום הרווחה והביאו להתפתחויות ניכרות ולשינויי מדיניות. ממצאי הפרק מצביעים בין השאר על גידול בהוצאה הממשלתית, על ירידה ניכרת במספר מקבלי דמי האבטלה, ובמקביל על עלייה במספר מקבלי קצבאות הקיום. כמו כן, חוקרי מרכז טאוב, פרופ' ג'וני גל, שביט בן-פורת ועדי טרביה, מציינים כי נמשך המחסור בעובדות ועובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, במיוחד ברשויות שבהן המצוקה החברתית היא הגדולה ביותר.
הוצאה חברתית
בחינת ההוצאה החברתית בשנת 2022 מצביעה על הוצאה בסך של כ-298 מיליארד ש"ח – ירידה ריאלית של כ-17 מיליארד ש"ח לעומת השנה שקדמה לה, והמשך מגמת הצמצום בהוצאה משנת 2020. בחינת רכיבי ההוצאה מראה כי מדובר בירידה של כ-13 מיליארד ש"ח בהוצאה על ביטחון סוציאלי ועלייה של כמיליארד ש"ח בהוצאה על חינוך. בתחום הבריאות אמנם חל צמצום של כ-5 מיליארד ש"ח בהוצאה, אך היקפה עדיין משקף את הגידול שנדרש בהוצאה בזמן משבר הקורונה. בהוצאה על רווחה חברתית הייתה בשנת 2022 עלייה של כמיליארד ש"ח, אבל חלק ניכר מעלייה זו מקורו בהגדלת תקציב משרד הקליטה לצורך קליטת עולים מאוקראינה ומרוסיה.
אף שההוצאה החברתית בישראל ביחס לתמ"ג נמוכה לעומת מדינות רווחה אחרות, חלקה של ההוצאה מסך ההוצאה הממשלתית גדול יחסית, ובשנת 2022 הוא אף גדל: 61% מההוצאה הממשלתית הוקדשו לנושאים חברתיים. בחינת ההוצאה החברתית בחלוקה למרכיביה מגלה ש-26% מההוצאה הממשלתית הוקדשו לביטחון סוציאלי, 16% לבריאות, 15% לחינוך ו-3.9% לרווחה חברתית.
ביטחון סוציאלי
ההוצאה על הקצבאות הניתנות על ידי המוסד לביטוח לאומי ירדה משמעותית, מכ-128 מיליארד ש"ח בשנת 2021 לכ-113 מיליארד ש"ח בשנת 2022. עיקר הירידה היא בהוצאה על ביטוח אבטלה – מכ-20 מיליארד ש"ח בשנת 2021 לכ-3.2 מיליארד בשנת 2022. ירידה זו מבטאת את הצמצום הדרמטי במספר מחוסרי העבודה והשוהים בחל"ת עם חזרתו של שוק העבודה לתפקוד תקין לאחר הקורונה.
נוסף על כך חלה ירידה בהוצאה על תוכנית הבטחת הכנסה, המיועדת לאנשים בגיל העבודה שהכנסתם נמוכה במיוחד ואשר מתקשים להשתלב בשוק העבודה או שהכנסתם מעבודה אינה מספקת. בשנת 2022 רק 1.5% מההוצאה על ביטחון סוציאלי הוקדשו לרשת ביטחון זו. הירידה המצטברת במספר מקבלי הקצבה מאז שנת 2015 עומדת על 39%. בשאר תחומי הפעילות של הביטוח הלאומי חל גידול בהוצאה, בייחוד בקצבאות המיועדות לאוכלוסייה הזקנה ובקצבאות המיועדות לאנשים עם מוגבלות. כך למשל, מאז שנת 2015 היה גידול של 37% במספר מקבלי קצבת נכות כללית.
ביטוח אבטלה, נכות כללית והבטחת הכנסה
תוכנית הבטחת הכנסה ותוכנית נכות כללית נועדו שתיהן לסייע למי שאין לו הכנסה מעבודה או שהכנסתו נמוכה מאוד, אולם המחקר מראה שיש פער ניכר במידת הנדיבות של שתי התוכניות. באוגוסט 2023 עמדה הקצבה החודשית הממוצעת למקבל הבטחת הכנסה על 2,226 ש"ח, ואילו קצבת נכות ממוצעת הייתה 4,013 ש"ח לחודש – פער של 1,787 ש"ח.
אי-ביטחון תזונתי
לאור ההחלטה להפעיל מחדש את תוכנית תווי המזון בשנת 2023 ו-2024 והרחבת תנאי הזכאות לקבלתם, מרכז טאוב ערך השנה מחקר שבחן את אופן הפעלת התוכנית בשנת 2021. המחקר השווה בין השאר בין מספר המשפחות שקיבלו תווי מזון בכל יישוב ובין מספר המשפחות החיות בעוני ביישוב.
המחקר הראה שככלל, שיעור המשפחות שקיבלו סיוע בתווי מזון במסגרת התוכנית קטן משיעור המשפחות שחיות מתחת לקו העוני. בממוצע ארצי מדובר בפער שלילי של כ-10%. ביישובים עם אוכלוסייה יהודית ישנו פער שלילי של 8.9%, וביישובים ערביים (לא כולל בדואים ודרוזים) יש פער שלילי של 13.8%, כלומר בשני המגזרים חולקו פחות תווי מזון ממספר המשפחות שחיות בעוני ביישוב. ביישובים הבדואיים נמצא הפער השלילי הגדול ביותר בין שיעור המשפחות שקיבלו תווים ובין שיעור המשפחות שחיות מתחת לקו העוני – 27.7%. ביישובים החרדיים, לעומת זאת, היה פער חיובי של 1.9%, כלומר יותר משפחות קיבלו תווי מזון מאשר משפחות שחיות מתחת לקו העוני. מממצאי המחקר עולה שתוכנית זו סייעה במיוחד לציבור החרדי ולא בהכרח רק לאנשים שחיים מתחת לקו העוני.
מעמד העובדות והעובדים הסוציאליים
המחסור בעובדות ועובדים סוציאליים ממשיך להעסיק את הכנסת ואת משרד הרווחה והביטחון החברתי, בעיקר בשל הקושי באיוש משרות במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. בשנת 2022 עמד שיעור איוש המשרות במחלקות אלו על 87% בממוצע, והמשמעות: 786 תקנים פנויים. ב-23 רשויות מקומיות רבע או יותר מהתקנים אינם מאוישים, והדבר בולט במיוחד ברשויות שבהן המצוקה החברתית היא הגדולה ביותר – ביתר עילית, ג'יסר א-זרקה, כסיפה, לקייה, צפת ורהט.
הרחבת השירות לגברים אלימים באמצעות מיקור חוץ
מחקרים קודמים של מרכז טאוב מראים כי מרבית השירותים שבאחריות משרד הרווחה והביטחון החברתי מסופקים באמצעות מיקור חוץ. מלבד המחלקות לשירותים חברתיים, השירותים הנוספים שטרם עברו תהליך הפרטה הם שירותים סטטוטוריים שיש בהם ממד ברור של כפייה ושיקול דעת שלטוני. סוגיית מיקור החוץ של שירות מן הסוג הזה עלתה במהלך השנה האחרונה סביב התיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה. תיקון מס' 18 שהתקבל בכנסת בדצמבר 2021, קבע שגבר שהוצא נגדו צו הגנה בשל אלימות במשפחה יופנה לעובדת סוציאלית שתבחן אם הוא מתאים לטיפול באלימות, ואם כן – תמליץ לבית המשפט שיחייבו בטיפול. הקמת השירות החדש תוקצבה בשישה מיליון ש"ח, אולם היישום נדחה שוב ושוב בשל ויכוח בשאלת אופן הספקת השירות. משרד הרווחה והביטחון החברתי ואיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים טענו כי מאחר שמדובר בהחלטה לכפות על אדם טיפול, השירות צריך להינתן בידי גורמים מוסמכים מטעם המדינה – דהיינו עובדות סוציאליות המועסקות על ידי המדינה או הרשות המקומית. בגלל מגבלת התקציב, תחילה הוצע שהשירות יינתן על בסיס אזורי על ידי חלק קטן מהרשויות המקומיות ולא יהיו משרות ייעודיות לכך בכל המרכזים המטפלים באלימות במשפחה. עמדת אנשי המקצוע ברשויות המקומיות הייתה שלא ניתן לספק את השירות באופן זה. בעקבות זאת הוצע להפעיל את השירות באמצעות משרד הרווחה והביטחון החברתי. משרד האוצר סירב להקצות לשם כך תקנים חדשים של עובדי מדינה ודרש שהשירות יסופק באמצעות ספק חיצוני. משרד הרווחה והביטחון החברתי נעתר לתביעה של משרד האוצר בעניין זה.
השתתפות הרשויות המקומיות בתקצוב שירותי הרווחה
לקראת כנס של מרכז טאוב העתיד להתקיים בקרוב, ערכנו מחקר הבוחן את סוגיית אי-השוויון בנגישות לשירותי רווחה בישראל בשנת 2021, תוך התמקדות בחלקן של הרשויות המקומיות בתקצוב שירותי הרווחה ובהשלכות הדבר על אי-שוויון ברווחה.
המחקר מראה כי הפערים שהוזכרו במחקר הקודם בעינם עומדים. רשויות מהאשכול החברתי-כלכלי הנמוך ביותר מוציאות על שירותי רווחה למקבל שירות יחיד 4,596 ש"ח בממוצע בשנה, לעומת ממוצע שנתי של10,898 ש"ח (יותר מפי שניים) ברשויות מהאשכול הגבוה ביותר.
בחלוקה על פי קבוצות אוכלוסייה הפערים מתחדדים עוד יותר. ההוצאה השנתית הממוצעת על שירותי רווחה למקבל שירות ברשויות המקומיות הבדואיות עומדת על 5,103 ש"ח בלבד, לעומת 13,148 ש"ח בערים האיתנות ביותר מבחינה כלכלית.
מעקב אחר יישום המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני
לאחר הצמצום שחל בשנת 2021 בהוצאה המוקדשת לסעיפים הקשורים בהמלצות הוועדה למלחמה בעוני, בשנת 2022 נרשם גידול בהוצאה זו והיא הגיעה ל-46% מסך ההוצאה שהמליצה הוועדה, לעומת 30% בלבד בשנת 2021. הסעיפים שהיה בהם גידול הם דיור, בריאות ורווחה. בתחום הדיור העלייה קשורה בהוצאה על רכישת דירות וסיוע בשכר דירה; בתחום הבריאות היא קשורה בהוצאה על שירותי בריאות לתלמיד ובריאות השן ברשויות המקומיות; ובתחום הרווחה והביטחון הסוציאלי הגידול בהוצאה מקורו בהתרחבות תוכניות הסיוע לאזרח ותיק בקהילה, לצד גידול משמעותי בהוצאה המוקדשת לקצבת השלמת הכנסה בזקנה בהתאם להחלטת ממשלה שהתקבלה בעניין בשנת 2021.
התפתחות נוספת ביישום המלצות הוועדה היא חידוש המאמצים להקמתה של רשות למאבק בעוני, אשר הצעת החוק להקמתה אושרה לאחרונה בכנסת בקריאה ראשונה.