מערכת הרווחה בישראל בימים של שינוים פוליטיים דרמטיים

מאז תום משבר הקורונה חלו בישראל שינויים פוליטיים שהשפיעו על תחום הרווחה והביאו להתפתחויות ניכרות ולשינויי מדיניות. חוקרי מרכז טאוב, פרופ' ג'וני גל, שביט בן-פורת (מדהלה) ועדי טרביה, מצביעים בין השאר על גידול בהוצאה הממשלתית, על ירידה ניכרת במספר מקבלי דמי אבטלה, ובמקביל על עלייה במספר מקבלי קצבאות הקיום. כמו כן הם מציינים כי נמשך המחסור בעובדות ועובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, בעיקר ברשויות שבהן המצוקה החברתית היא הגדולה ביותר.

הוצאה חברתית

בחינת ההוצאה החברתית בשנת 2022 מצביעה על הוצאה בסך של כ-298 מיליארד ש"ח – ירידה ריאלית של כ-17 מיליארד ש"ח לעומת השנה שקדמה לה, והמשך מגמת הצמצום בהוצאה משנת 2020. בחינת רכיבי ההוצאה מראה כי מדובר בירידה של כ-13 מיליארד ש"ח בהוצאה על ביטחון סוציאלי ועלייה של כמיליארד ש"ח בהוצאה על חינוך. בתחום הבריאות אמנם חל צמצום של כ-5 מיליארד ש"ח בהוצאה, אך היקפה עדיין משקף את הגידול שנדרש בהוצאה בזמן משבר הקורונה. בהוצאה על רווחה חברתית הייתה בשנת 2022 עלייה של כמיליארד ש"ח, אבל חלק ניכר מעלייה זו מקורו בהגדלת תקציב משרד הקליטה לצורך קליטת עולים מאוקראינה ומרוסיה.

אף שההוצאה החברתית בישראל ביחס לתמ"ג נמוכה לעומת מדינות רווחה אחרות, חלקה של ההוצאה מסך ההוצאה הממשלתית גדול יחסית, ובשנת 2022 הוא אף גדל: 61% מההוצאה הממשלתית הוקדשו לנושאים חברתיים. בחינת ההוצאה החברתית בחלוקה למרכיביה מגלה כי 26% מההוצאה הממשלתית הוקדשו לביטחון סוציאלי, 16% לבריאות, 15% לחינוך ו-3.9% לרווחה חברתית.

ביטחון סוציאלי

ההוצאה על הקצבאות הניתנות על ידי המוסד לביטוח לאומי ירדה משמעותית, מכ-128 מיליארד ש"ח בשנת 2021 לכ-113 מיליארד ש"ח בשנת 2022. עיקר הירידה היא בהוצאה על ביטוח אבטלה – מכ-20 מיליארד ש"ח בשנת 2021 לכ-3.2 מיליארד בשנת 2022. ירידה זו מבטאת את הצמצום הדרמטי במספר מחוסרי העבודה והשוהים בחל"ת עם חזרתו של שוק העבודה לתפקוד תקין לאחר הקורונה.

נוסף על כך חלה ירידה בהוצאה על תוכנית הבטחת ההכנסה, המיועדת לאנשים בגיל העבודה שהכנסתם נמוכה במיוחד ואשר מתקשים להשתלב בשוק העבודה או שהכנסתם מעבודה אינה מספקת. בשנת 2022 רק 1.5% מההוצאה על ביטחון סוציאלי הוקדשו לרשת ביטחון זו. הירידה המצטברת במספר מקבלי הקצבה מאז שנת 2015 עומדת על 39%. בשאר תחומי הפעילות של הביטוח הלאומי, לעומת זאת, חל גידול בהוצאה, בייחוד בקצבאות המיועדות לאוכלוסייה האזרחים הוותיקים ובקצבאות המיועדות לאנשים עם מוגבלות. כך למשל, מאז שנת 2015 היה גידול של 37% במספר מקבלי קצבת נכות כללית.

ביטוח אבטלה, נכות כללית והבטחת הכנסה

תוכנית הבטחת ההכנסה ותוכנית הנכות הכללית נועדו שתיהן לסייע למי שאין לו הכנסה מעבודה או שהכנסתו נמוכה מאוד, אולם המחקר מראה שיש פער ניכר במידת הנדיבות של שתי התוכניות. באוגוסט 2023 עמדה הקצבה החודשית הממוצעת למקבל הבטחת הכנסה על 2,226 ש"ח, ואילו קצבת נכות ממוצעת הייתה 4,013 ש"ח לחודש – פער של 1,787 ש"ח.

מעמד העובדות והעובדים הסוציאליים

המחסור בעובדות ועובדים סוציאליים ממשיך להעסיק את הכנסת ואת משרד הרווחה והביטחון החברתי, בעיקר בשל הקושי באיוש משרות במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. בשנת 2022 עמד שיעור איוש המשרות במחלקות אלו על 87% בממוצע, והמשמעות: 786 תקנים פנויים. ב-23 רשויות מקומיות רבע או יותר מהתקנים אינם מאוישים, והדבר בולט במיוחד ברשויות שבהן המצוקה החברתית היא הגדולה ביותר – ביתר עילית, ג'יסר א-זרקה, כסיפה, לקייה, צפת ורהט.

השתתפות הרשויות המקומיות בתקצוב שירותי הרווחה

מחקר שערך המרכז לקראת כנס בנושא הרשויות המקומיות בישראל בחן את סוגיית אי-השוויון בנגישות לשירותי רווחה בישראל בשנת 2021, תוך התמקדות בחלקן של הרשויות המקומיות בתקצוב שירותי הרווחה ובהשלכות הדבר על אי-שוויון ברווחה. המחקר הראה כי רשויות מהאשכול החברתי-כלכלי הנמוך ביותר מוציאות על שירותי רווחה למקבל שירות יחיד 4,596 ש"ח בממוצע בשנה, לעומת ממוצע שנתי של10,898  ש"ח (יותר מפי שניים) ברשויות מהאשכול הגבוה ביותר.

בחלוקה על פי קבוצות אוכלוסייה הפערים מתחדדים עוד יותר. ההוצאה השנתית הממוצעת על שירותי רווחה למקבל שירות ברשויות המקומיות הבדואיות עומדת על 5,103 ש"ח בלבד, לעומת 13,148 ש"ח בערים האיתנות ביותר מבחינה כלכלית.