עבודה מהבית בישראל

האם נשים עבדו יותר מהבית במהלך הקורונה? אילו משלחי יד אפשרו לבעליהם לעבוד מהבית? כיצד השפיעה הורות לילדים קטנים על דפוסי העבודה מהבית? בשאלות אלו ואחרות עוסק מחקר חדש של מרכז טאוב שנכתב בידי נעם זונטג, חוקר בחטיבת המחקר של בנק ישראל, שביט מדהלה, חוקרת במרכז טאוב ופרופ' בנימין בנטל, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות הכלכלה במרכז. המחקר בחן את דפוסי העבודה מהבית של שכירים בישראל בין ספטמבר 2020 לנובמבר 2021 – תקופה הכוללת את הסגר השני והשלישי, מבצע שומר החומות והתקופה שאחריו – ואת הפערים בתחום זה בין קבוצות עובדים שונות. בייחוד התמקד המחקר במידת הסבירות של עובדים מקבוצות שונות בחברה הישראלית לעבוד מהבית שלא בזמן סגרים, ובקרב המועסקים שעובדים מהבית – בהיקפה של צורת עבודה זו. ממצאי המחקר מראים שגם הסבירות לעבוד מהבית וגם שיעורי העבודה מהבית אינם אחידים בכל קבוצות האוכלוסייה, וכי פרקטיקת עבודה זו רווחת בעיקר בקרב אוכלוסיות חזקות ומשכילות. לבסוף המחקר דן ביתרונות ובחסרונות הכרוכים בהרחבת דפוסי עבודה אלו ומציע חלופות מדיניות.

כמו בכל העולם, גם בישראל הפכה העבודה מהבית למציאות עבור רבים מהעובדים ואפשרה את המשך הפעילות במשק גם בתקופות מאתגרות ולא יציבות כמו תקופת הקורונה. כך למשל, במדינות האיחוד האירופי, לאחר עשור של יציבות יחסית גדל שיעור השכירים שעובדים מהבית בדרך כלל מכ-5% לכ-12% בשנת 2020, וגם שיעור השכירים העובדים מהבית בהיקף כלשהו עלה במדינות אלו והגיע ביולי 2020 ל-48%.

בישראל, בתקופות הסגר השני והשלישי, שבהן הוטלו מגבלות חמורות של ריחוק חברתי, הגיע שיעור העובדים מהבית מסך כל המועסקים לכ-30%. שיעור העובדים שעבדו מהבית באופן מלא או כמעט מלא (80% משעות העבודה או יותר) עלה הרבה יותר בזמן הסגרים בהשוואה לעובדים שעבדו מהבית רק חלק מהזמן (20%-80% משעות העבודה), ולאחר הסגרים ירד שיעור העובדים מהבית בשתי הקבוצות: בקרב העובדים באופן מלא או כמעט מלא הוא ירד מ-22% בסגר השני ו-20% בסגר השלישי לשיעורים של 3%–6% לאחר הסגרים, ובקרב הקבוצה השנייה – מכ-10% במהלך הסגרים לכ-6%–8% אחריהם. במהלך מבצע שומר החומות (מאי 2021) הייתה עלייה מסוימת בשיעור העובדים מהבית בשתי הקבוצות.

מבחינת מגדר, בזמן הסגר השני נשים עבדו מהבית בהיקפים גדולים יותר מאשר גברים (31% משעות העבודה בקרב נשים לעומת 20% בקרב הגברים), אך בתקופות ללא סגרים השיעורים היו דומים. מבדיקה של הפער המגדרי בחלוקה לפי הורות לילדים קטנים עלה כי שיעור העבודה מהבית בקרב הורים לילדים בגילי לידה עד 9, אימהות ואבות כאחד, גבוה בהשוואה לנשים וגברים שאינם הורים לילדים בגילים אלו. בתוך קבוצת ההורים לילדים קטנים נמצא כי אימהות עבדו מהבית בהיקפים גדולים יותר מאשר האבות. מסקנה נוספת מהמחקר היא שחרדים וערבים עבדו מהבית בשיעורים נמוכים יותר בממוצע מהאוכלוסייה הכללית. סיבות אפשריות לכך הן פערי האוריינות הדיגיטלית במגזרים אלו, והיעדר תשתיות מתאימות ועבודה בענפים שאינם מאפשרים עבודה מהבית במגזר הערבי.

עוד נמצא במחקר כי בעלי השכלה גבוהה עבדו מהבית בהיקפים גדולים יותר מבעלי השכלה נמוכה. במהלך הסגרים, אקדמאים עבדו מהבית כ-39% משעות העבודה לעומת כ-17% מהשעות בקרב עובדים בעלי תעודת בגרות בלבד וכ-5% בקרב עובדים ללא תעודת בגרות. כמו כן נצפו פערים בין ענפים שונים. כך למשל, עובדי ענף המידע והתקשורת, הכולל את מרבית עובדי ההיי-טק, עבדו מהבית בהיקפים משמעותיים, הן בתקופות הסגרים (כ-60% עד 75% משעות העבודה) והן לאחריהם. לעומת זאת בענפים כגון ענף הפיננסים הייתה תנודתיות גדולה יחסית בין התקופות, ועובדים בענף הבריאות והרווחה עבדו מהבית בשיעורים מועטים בלבד לאורך כל התקופה שנבדקה במחקר. מבחינה גיאוגרפית עולה מהנתונים כי שיעור העבודה מהבית במחצית השנייה של מרץ 2021 היה גבוה במיוחד במחוז תל אביב ונמוך במיוחד במחוז הדרום (17% לעומת 4%).

בחינה של מידת הסבירות לעבוד מהבית ושל היקפי העבודה מהבית בקרב אותם עובדים שעבדו מהבית בתקופות ללא סגרים העלתה מגוון ממצאים: הסבירות לעבוד מהבית והיקפי העבודה מהבית נמצאו מתואמים באופן חיובי עם רמת ההשכלה – ככל שהעובדים היו משכילים יותר, כך עלו הן הסבירות שלהם לעבוד מהבית והן שיעור שעות העבודה שלהם מהבית; במגזר הערבי ובמגזר החרדי הסבירות לעבוד מהבית הייתה נמוכה יחסית ליהודים הלא-חרדים; מבחינה מגדרית, גם הסבירות לעבוד מהבית וגם שיעור שעות העבודה מהבית היו גבוהים יותר בקרב נשים; ובקרב הורים לילדים קטנים, ובפרט אימהות, הסבירות לעבוד מהבית הייתה גבוהה יותר בהשוואה למי שאינם הורים לילדים קטנים.