עבודה מהבית בישראל

פרקטיקת העבודה מהבית אפשרה למדינות רבות ברחבי העולם להמשיך ולקיים את הפעילות במשק בזמן מגפת הקורונה, והיא הפכה לחלק בלתי נפרד מנוף התעסוקה שלנו. במחקר עבודה מהבית בישראל אנחנו בוחנים את צורת ההעסקה הזאת בקרב שכירים ומנסים להבין מי הם העובדים שעבדו מהבית במהלך הקורונה ומהם מאפייניהם. במחקר התבססנו על נתוני סקר כוח אדם של הלמ"ס, אשר החל מחודש ספטמבר 2020 כולל נתונים על שעות העבודה מהבית. המסקנה העיקרית של המחקר היא שדפוס עבודה זה רווח בעיקר בקרב אוכלוסיות חזקות – עובדים ועובדות בעלי השכלה אקדמית ובענפים המתאפיינים בשכר גבוה.

המחקר התמקד בתקופה שבין ספטמבר 2020 לנובמבר 2021, הכוללת את הסגר השני והשלישי ואת מבצע שומר החומות. כמו כן, החלק התיאורי של המחקר התמקד בעובדים שכירים שעובדים אחוזי משרה משמעותיים, כלומר כאלה שעבדו 20 שעות ומעלה בשבוע הנדגם. הנתונים מראים שככלל, בתקופות הסגרים היו שיעורי העבודה מהבית גבוהים במידה ניכרת (כ-25% בסגר השני וכ-23% בסגר השלישי) מן השיעורים בתקופה שבין הסגרים (13%–15%) ובתקופה שלאחר הסגר השלישי (6%–7%). בהסתכלות לפי מגדר נמצא כי שיעור העבודה מהבית במהלך הסגר השני בקרב נשים היה גבוה יותר בממוצע מבקרב גברים (31% לעומת 20%), אך בתקופות ללא סגרים השיעור היה דומה. נוסף על כך, הורים לילדים קטנים (בגילי לידה עד 9) עבדו מהבית בשיעורים גבוהים יותר בהשוואה לגברים או נשים ללא ילדים בגילים אלו, ואימהות לילדים בגילים אלו עבדו מהבית בשיעור גבוה יותר מהאבות. במגזר החרדי והערבי נצפו שיעורים נמוכים יותר של עבודה מהבית לעומת האוכלוסייה הכללית, ומבחינה מגדרית, שיעורי העבודה מהבית הן של נשים ערביות והן של נשים חרדיות היו על פי רוב גבוהים יותר מן מהשיעורים בקרב הגברים במגזרים אלו, בדומה לאוכלוסייה הכללית. עוד עולה מהמחקר כי בעלי השכלה אקדמית עבדו מהבית בשיעורים גבוהים יותר לעומת עובדים בעלי השכלה נמוכה יותר: בשיאו של הסגר השני עמד שיעור העבודה מהבית בקרב אקדמאים על כ-39%, בעוד בקרב עובדים בעלי תעודת בגרות בלבד ועובדים ללא תעודת בגרות השיעור עמד על כ-17% וכ-5%, בהתאמה. כמו כן נצפו פערים בין ענפים שונים – למשל, בקרב עובדי ענף המידע והתקשורת נצפו שיעורים גבוהים של עבודה מהבית בהשוואה לענפים אחרים, הן במהלך הסגרים והן בתקופות ללא סגרים.

המחקר בחן את התכונות המשפיעות על הסבירות שעובד יעבוד מהבית ועל שיעור שעות העבודה מהבית בקרב אלה העובדים בצורה זו, תוך פיקוח על משתנים סוציו-דמוגרפיים שונים. מרבית ממצאי הניתוח עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקרים דומים מהעולם. נמצא כי הסבירות לעבוד מהבית בקרב עובדים בעלי רמת השכלה גבוהה, ובפרט אקדמאים, גבוהה ב-8 נקודות אחוז בהשוואה לעובדים בעלי רמת השכלה נמוכה יותר. בקרב מי שעבדו מהבית נמצא כי שיעור שעות העבודה מהבית של בעלי השכלה אקדמית ושל בעלי תעודת בגרות גבוהים ב-9 וב-6 נקודות אחוז בהתאמה משיעור השעות בקרב עובדים ללא תעודת בגרות. בחלוקה לפי קבוצות אוכלוסייה נמצא כי הסבירות שחרדים וערבים יעבדו מהבית קטנה באופן מובהק ביחס ליהודים הלא-חרדים ב-3 וב-7 נקודות אחוז, בהתאמה. בקרב העובדים מהבית, שיעור שעות העבודה מהבית של ערבים נמוך ב-8 נקודות אחוז מזה של יהודים לא-חרדים, אבל הפער בתחום זה בין המגזר החרדי למגזר היהודי הלא-חרדי אינו מובהק. ממצא מעניין נוסף נוגע למגדר ולילדים קטנים: במחקר נמצא כי הסבירות שנשים יעבדו מהבית גבוהה ב-4 נקודות אחוז מזו של גברים והיקף השעות בקרב נשים העובדות מהבית גם הוא גדול יותר, אך השפעת המגדר קטֵנה כאשר מדובר בבעלי ובעלות תעודת בגרות או תעודה אקדמית. נוסף על כך, הורות לילד עד גיל 9 מגדילה את ההסתברות לעבוד מהבית ב-2 נקודות אחוז, וכאשר מדובר באֵם לילדים בגילים אלו, ההסתברות עולה בנקודת אחוז נוספת. עם זאת, בקרב העובדים מהבית נמצא כי שיעור שעות העבודה מהבית אינו קשור להורות. מבחינת ענפי תעסוקה נמצא כי ההסתברות של עובדים מענף המידע והתקשורת לעבוד מהבית גבוהה מזו של עובדי כל הענפים האחרים, וכך גם שיעור שעות העבודה מהבית בקרב אלה שעובדים מהבית.

נראה שכדי למצות את היתרונות הגלומים בעבודה מהבית בצורה מיטבית ולהבין לאילו עובדים ומעסיקים מתאימה צורת עבודה זו ומה האיזון הנכון בין עבודה מהבית לבין עבודה במקום העבודה יש להמשיך ולחקור את הנושא. לשם כך יש לבצע איסוף מסודר של נתונים רלוונטיים על פריון העבודה ושביעות הרצון של העובדים והמעסיקים – למשל באמצעות סקרי מעסיקים וסקרי עובדים רציפים לאורך זמן, ביצוע ניסויים מבוקרים או שימוש במודלים היברידיים שכבר קיימים. מעקב כולל אחרי מידת היעילות של מעבר לעבודה מהבית בענפים ומשלחי יד שונים ופרסום תדיר של התוצאות עשויים לספק מידע שימושי למעסיקים ולמקבלי ההחלטות.