על הקשר בין ריבוי צעירים, פשיעה אלימה ומחסורים בשוק הנישואים הערבי בישראל

لتحميل الدراسة كاملة 

קיימת הסכמה רחבה במחקר באשר למתאם החיובי בין ריבוי צעירים מנותקים חברתית – כפי שמשתקף בשיעורים גבוהים של אבטלה, תת-תעסוקה ואי השתתפות בהשכלה הגבוהה ובמערכות אחרות (כמו צבא ושירות לאומי) – ובין רמות גבוהות של פשיעה והתנהגות המהווה סטייה מן הנורמות החברתיות. תרומתו של מחקר זה היא בהתייחסותו למרחב הישראלי העכשווי: הוא מצביע על הקשר בין ריבוי צעירים, מה שמקובל לכנות "בליטת נוער", לפשיעה ההולכת וגוברת בחברה הערבית, וגם על ההשפעה העתידית של הפערים המגדריים הגדולים ברמת ההשכלה של צעירים ערבים על יחסי המגדר ועל מרקם הנישואים והמשפחה הערבית.

ההחלטה לערוך את המחקר הזה נבעה בין השאר מהצורך להסביר את העלייה החדה בשיעור מקרי הרצח במגזר הערבי, אשר הכפיל את עצמו מאז 2015, במקביל לצניחה בשיעור מקרי הרצח בקרב יהודים. כתוצאה מכך, 80% מכלל מקרי הרצח בישראל בשנת 2020–2021 אירעו במגזר הערבי, לעומת 40% ב-2011.

ריבוי צעירים באוכלוסייה והעלייה בשיעור מקרי הרצח

האוכלוסייה הערבית בישראל היא אוכלוסייה צעירה: יש הרבה יותר אנשים בני 0–10 מאנשים בני 20–30, והרבה יותר בני 20–30 מבני 40–50. עם זאת, מבט מעמיק יותר במבנה הגילים מגלה בליטה חריגה בשנות העשרה המאוחרות עד אמצע שנות ה-20. שיעורם של גברים ונשים ערבים בני 18–22 באוכלוסיית ישראל גבוה מן השיעור של כל קבוצת גיל אחרת – 29%, לצד 8% בני 70 ומעלה ו-23% בני 5 ומטה – בשעה שחלקם של הערבים בכלל האוכלוסייה במדינה עומד על כ-21%.

בניתוח הקשר בין צמיחת מספר הגברים הערבים בני 18–22 לבין שיעור מקרי הרצח והדיווח העצמי על תחושת חוסר ביטחון אישי התגלה מתאם חיובי מובהק.

אשר לשיעורי התעסוקה, בעוד שחלקם של הצעירים הערבים בתעסוקה מבחינה מספרית גדל, באחוזים נרשמה ירידה חדה בהשתתפותם בשוק העבודה: בשנתיים שקדמו למגפת הקורונה נרשמה ירידה של כ-7 נקודות אחוז בשיעורי התעסוקה של גברים ערבים בני 15–24 ובני 25–34, בשל חוסר התאמה בין המיומנויות שלהם ובין צורכי שוק העבודה. מבחינת השכלה וסיכויי ההצלחה בשוק העבודה, שיעור בעלי תואר אקדמי בקרב גברים ערבים בשנות השלושים לחייהם אמנם עלה בעשרים השנים האחרונות וכיום הוא עומד על 18% – גבוה משל גברים חרדים (11%) – אבל הוא עדיין נמוך במידה ניכרת מהשיעור בקרב יהודים לא-חרדים (47%) וכמחצית מהשיעור בקרב ערביות צעירות (35%). העתיד הקרוב אינו נראה טוב יותר, לנוכח הישגיהם הדלים במבחני פיז"ה ובמבחני הבגרות, הנמוכים משמעותית מאלה של היהודים, וכעת גם משל נשים ערביות.

השכלתם הנמוכה בממוצע של גברים צעירים ערבים, בשילוב עם גודלה החריג של קבוצת הגיל הזאת, הם אחד ההסברים לגידול בפשיעה האלימה בחברה הערבית בשנים האחרונות.

שינוי ביחסי המגדר

גורם נוסף שככל הנראה יתרום לשיעורי הפשיעה הגבוהים בקרב גברים צעירים בחברה הערבית בשנים הבאות הוא המגמות המתפתחות בשוק הנישואים הערבי. פער הגילים הממוצע בין בני זוג בחברה הערבית בישראל הוא שש שנים. מכיוון שקבוצות הגיל שמתחת לגיל 18 קטנות יותר מקבוצת הגיל 18–22, החל מ-2026 בקירוב יהיה מספר הגברים בגיל הנישואים הנורמטיבי לגברים ערבים גדול בכ-5%–10% ממספר הנשים בגיל הנישואים הנורמטיבי לנשים ערביות. נציין שיחס זה אינו מביא בחשבון את תופעת הפוליגיניה (ריבוי רעיות) בחברה זו, שנפוצה בעיקר בקרב הבדואים – המשפיעה אף היא על מאגר הנשים הפנויות לנישואים.

לצד זאת, השינויים המתרחשים בתחום ההשכלה באוכלוסייה הערבית יוצרים עדיפות לנשים בחברה זו. בהנחה שהעלייה ברמת ההשכלה תדחף את הנשים הערביות לשוק העבודה, ניתן לצפות שהן יהיו עצמאיות יותר מבחינה כלכלית ובעלות חופש רב יותר לבחור אם להינשא, מתי להינשא ואיך לחיות. שינויים אלו נותנים את אותותיהם כבר עכשיו: ניתן להסביר בעזרתם את העלייה בגיל הנישואים, במספר הזוגות הצעירים הערבים המתגוררים בערים שלא נחשבו מעורבות בעבר – נוף הגליל, כרמיאל, ערד ובאר שבע – ואף במספר הגירושים. בשנים 2004–2019 גדל שיעור הגירושים לאלף נפש ביותר מ-50% בקרב מוסלמים ודרוזים, ויותר מכך בקרב נוצרים. לצד זאת ניכרת תופעה, אם כי שולית, של נשים ערביות, לרוב נוצריות משכילות, הבוחרות להינשא לישראלים שאינם ערבים.

שילוב זה של חוסר איזון דמוגרפי בשכבות הגיל ויתרונן הגובר של נשים בתחום ההשכלה יתרום להתרחבות תופעת הרווקות בחברה הערבית. מספר גדול של גברים ערבים צעירים שירצו להתחתן לא יוכלו למצוא רעיה, והדבר יעמיק עוד יותר את רמות הניתוק החברתי שלהם.

ב-10–15 השנים הבאות יהיו קבוצות הגיל באוכלוסייה הערבית המגיעות לבגרות קטנות יותר – במספרים מוחלטים – מן הקבוצה הנוכחית של מבוגרים צעירים. בפרק זמן זה יש לפעול לשיפור ההישגים והמיומנויות בתחום ההשכלה, בייחוד בקרב גברים ערבים צעירים, ולהבטיח את מעורבותם החברתית והכלכלית, בין היתר באמצעות סוג מסוים של שירות לאומי משמעותי. באופן דומה, גם למנהיגים – ובראש ובראשונה למנהיגים מקומיים של קהילות ערביות – ייפתח חלון זמן שבו הם יוכלו להכין את הגברים הצעירים לחברה פחות פטריארכלית, שבה שיעור הולך וגדל מן הנשים הן משכילות, משתתפות בשוק העבודה ועצמאיות יותר בהשוואה לדורות הקודמים.