الإعلان باللغة العربية متاح هنا
——-
שיעורי התעסוקה של נשים בישראל הם בין הגבוהים במדינות ה-OECD בשנת 2019. מדובר במגמה חדשה יחסית. בעשור האחרון שיעור הגידול הגבוה ביותר היה בקבוצת הגיל 35–44, שבה ניכרת עלייה בשיעורן של אימהות לילדים קטנים שנכנסו לשוק העבודה, ובקבוצת הגיל 55–64, העומדת לפני גיל פרישה. הסיבות לגידול בקרב קבוצה זו הן שיעורן הגבוה ממילא של נשים המשתתפות בשוק העבודה בהשוואה לשנתונים קודמים, והישארותן בשוק העבודה לאורך זמן בשל העלאת גיל הפרישה מ-60 ל-62 בשנת 2004.
ככלל, יש קשר בין שיעורי התעסוקה הגבוהים בקרב נשים לעלייה ברמת ההשכלה שלהן. עלייה זו ניכרת כבר בהשכלה התיכונית: שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב בנים ובנות כאחת עלה מאוד בשנים 1999–2013, וכך גם שיעור הזכאים לתעודת בגרות העומדת בדרישות הסף האקדמיות. אף שהעלייה התרחשה בקרב שתי הקבוצות, יש פער בולט לטובת הבנות: שיעור גבוה יותר של בנות זכאיות לתעודת בגרות, וציון הבגרויות הממוצע שלהן גבוה יותר.
עם זאת, יש פערים מגדריים גדולים בבחירת המקצועות המוגברים בתיכון ובמספר היחידות לבגרות במתמטיקה – מהגורמים המשפיעים על פערי השכר בין נשים לגברים. שיעורם של מקבלי תעודת בגרות בדגש על מקצועות טכנולוגיים גבוה יותר בקרב בנים, וישנו רוב גברי במקצועות בחירה מוגברים כמו מדעי המחשב ופיזיקה, ורוב נשי באמנויות – אמנות, ספרות, תיאטרון וכדומה.
ההבדלים המגדריים ניכרים גם בהשכלה הגבוהה. כבר יותר מ-20 שנה שיעור הנשים הפונות להשכלה אקדמית גבוה משיעור הגברים העושים זאת. עם השנים גדל גם שיעור הנשים הממשיכות לתארים מתקדמים, ובשנת 2017 שיעור הנשים בקרב מקבלי התארים עמד על 58% בתואר ראשון, 63% בתואר שני ו-53% בתואר שלישי. עם זאת, גם כאן השוני המגדרי בין החוגים גדול: נשים פונות יותר למקצועות טיפוליים וחינוכיים כגון סיעוד, עבודה סוציאלית וחינוך, וגברים למקצועות מתמטיים, ובמרבית המקצועות לא חל שינוי משמעותי ב-28 השנים האחרונות. ראויים לציון תחום מדעי החברה ותחום העסקים והניהול, שבהם חל גידול ניכר בשיעור הנשים הלומדות. כמו כן, נשים הן למעלה מ-50% מהסטודנטים בפקולטות לרפואה ולמשפטים. במדעים מדויקים, קרי במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, מספרם המוחלט של הסטודנטים לתואר ראשון גדל פי שלושה בין השנים 2000 ו-2014, אך היות שבקרב גברים העלייה הייתה חדה יותר, חלקן היחסי של הנשים ירד. עד תחילת שנות האלפיים חלה עלייה בשיעור הנשים במקצועות ההנדסה, בעיקר בתחומי הנדסת ביולוגיה, כימיה ומזון והנדסת תעשייה וניהול, אך מאז שיעורן בתחומים אלו הולך ויורד.
גם במשלחי היד ניכרים הבדלים מגדריים: מקצועות חינוכיים וטיפוליים מתאפיינים ברוב נשי, והמקצועות הטכנולוגיים ברוב גברי. בקרב עובדים ללא השכלה אקדמית ההבדלים בין המגדרים הם גדולים במיוחד, אך בקרב אקדמאים ההבדלים ניכרים פחות. מעניין לציין שבין הפער המגדרי במשלחי היד ובין פערי השכר בשוק העבודה מתקיים קשר הפוך: בקרב לא-אקדמאים פערי השכר נמוכים, ואילו בקרב אקדמאים יש פערי שכר משמעותיים, והגברים האקדמאים מרוכזים במשלחי היד שנמצאים ברובד העליון של התפלגות השכר.
ההבדלים במשלחי היד אינם הגורם היחיד לפערי השכר בשוק העבודה. גורמים נוספים שתורמים לכך הם הבדלים במאפייני התעסוקה, כגון שעות עבודה, היקפי משרה, יציאה לחופשות לידה ופסקי זמן לצורך טיפול בילדים, וכן הבדלים בצמיחת השכר בשוק העבודה. ככלל, נשים נוטות יותר מגברים להיות מועסקות במשרות חלקיות (31.8% לעומת 12.9% בקרב גברים בשנת 2017), והיקף המשרה שלהן, קרי מספר שעות העבודה השבועיות, נמוך בממוצע ב-16% מזה של גברים בשנת 2017. הסיבה העיקרית לכך היא שחלקן של הנשים בגידול הילדים ובמטלות הבית עדיין גדול יותר מחלקם של הגברים. גם בקרב המועסקים במשרה מלאה נשים עובדות בממוצע פחות שעות מגברים (שכן הן נוטות פחות לעבוד שעות נוספות).
מבחינת רצף ההשתתפות בשוק העבודה, הרצף של הנשים נקטע בעקבות חופשות לידה ופסקי הזמן שהן לוקחות לטיפול בילדים. היעדרותן עשויה להוביל לצמצום ניסיונן, לפיחות בכישוריהן ולירידה באטרקטיביות שלהן בשוק העבודה. בשנת 2014, 41% מהנשים הישראליות שילדו בחרו למצות יותר מחופשת הלידה שעבורה הן מקבלות שכר מלא – 14 שבועות. בהקשר זה חשוב לציין את שיעור הפריון הגבוה בישראל – 3.1 ילדים בממוצע לאישה – שתורם להגדלת מספר הפעמים שרצף תעסוקתן נקטע. על זאת נוספים הבדלים בצמיחת השכר בין גברים לנשים: אף שהמשכורות ההתחלתיות דומות למדי בקבוצת הגיל 25–29, בקרב גברים צמיחת השכר גבוהה במידה ניכרת, והפער בין גברים לנשים מגיע לשיאו בגיל 45.
בהמשך לכך, פערי השכר המגדריים בישראל משפיעים מאוד על הצבירה לחיסכון הפנסיוני: מאחר שנשים עובדות פחות בממוצע לאורך השנים, לוקחות יותר הפסקות ומועסקות בתפקידים בשכר נמוך יחסית לגברים – גובה ההפקדות שלהן נמוך יותר. יתרה מזו, ישראל היא בין תשע המדינות היחידות ב-OECD שיש בהן פער רשמי בגיל הפרישה בין נשים לגברים, ואחת משלוש המדינות שאינן מתכוונות לשנות זאת בעשורים הקרובים. פירוש הדבר הוא שנשים לא רק צוברות פחות לפנסיה בגלל הסיבות שנמנו לעיל אלא שיש להן פחות שנים לעשות זאת, ולא זו בלבד אלא שהסכום הנמוך שצברו צריך להתחלק על פני יותר שנים – גם בגלל גיל הפרישה המוקדם וגם בגלל תוחלת החיים הארוכה של נשים בהשוואה לגברים.