שוק העבודה בישראל ממשיך להיות חזק וניכרות בו מגמות מעודדות רבות: שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה עולים וכך גם שיעורי התעסוקה בקרב גברים ונשים כאחד, ואילו האבטלה מצויה בשפל היסטורי. גם מספר המשרות הפנויות עלה והשכר הממוצע עולה בהתמדה. לעלייה בתעסוקה יש תרומה גדולה לצמיחה הכלכלית במשק בשנים האחרונות.
במחקר חדש של מרכז טאוב מצאו החוקרת הדס פוקס ונשיא המרכז, פרופ' אבי וייס, כי מאז 2003 התרחבה התעסוקה בקרב גברים ונשים בכל קבוצות האוכלוסייה: חרדים, יהודים לא-חרדים וערבים. מגמות אלו מנוגדות למתרחש בעשור שלפני כן, שבמהלכו התעסוקה הצטמצמה או נותרה יציבה בכל הקבוצות למעט נשים יהודיות לא-חרדיות.
שיעור התעסוקה של גברים ישראלים עלה ב-7 נקודות אחוז מאז 2003, והעלייה הושפעה בעיקר מהגידול בשיעורי התעסוקה בקרב גילאי 64–55. בקרב נשים השיעור עלה ב-13 נקודות אחוז, בעיקר בשל הגידול בתעסוקה בשתי קבוצות גיל: בנות 44–35 ובנות 55–64. הגורם לעלייה בכל קבוצה הייתה שונה: בקבוצה הצעירה יותר חלה עלייה בשיעור העובדות בקרב אימהות לילדים קטנים, ובקבוצה המבוגרת יותר גדלו שיעורי התעסוקה בקרב נשים הקרובות לגיל הפרישה ביחס לעבר, וכן חלה עלייה בגיל הפרישה הרשמי: מ-60 ל-62.
בסך הכל שיעור התעסוקה בישראל מציב אותה בעמדה טובה ביחס ל-OECD. שיעורי התעסוקה בקרב גברים ונשים יהודים שאינם חרדים גבוהים יותר מהממוצע במדינות הארגון, והשיעור בקרב נשים בקבוצה זו מדורג במקום השני מבין מדינות ה-OECD (אחרי איסלנד).
אולם מה בדבר קבוצות האוכלוסייה האחרות בישראל?
לצד ההתקדמות הכוללת בעשור וחצי האחרונים, בשתי קבוצות אוכלוסייה שיעורי התעסוקה נותרו נמוכים במיוחד: נשים ערביות וגברים חרדים. ב-2010 הציבה הממשלה יעדי תעסוקה לשתי קבוצות אלו לשנת 2020 ונקטה צעדים שונים ליישומם.
ואכן, אחרי שנים של קיפאון, שיעורי התעסוקה של נשים ערביות גדלו ועומדים על כ-40 אחוזים – שיעור כמעט כפול מהנתון ב-2003 ועלייה של יותר מ-6 נקודות אחוז מאז 2016. שיעור זה מתקרב מאוד ליעד התעסוקה שהציבה הממשלה לקבוצה זו ב-2020: 41 אחוזים. יתרה מזאת, יש כמה סימנים לכך שמגמות אלו צפויות להימשך. רוב הגידול בתעסוקה בקבוצה זו (72 אחוזים) נובע מהעלייה ברמת ההשכלה בקרב נשים ערביות, והיות שהעלייה צפויה להימשך, סביר שהיא תביא לעלייה נוספת גם בשיעורי התעסוקה.
לעומת זאת, שיעורי התעסוקה של גברים חרדים – שעלו ביותר מ-15 נקודות אחוז בין 2003 ל-2015 – ירדו מעט בשנים האחרונות. כיום הם עומדים על 48 אחוזים ורחוקים מיעד התעסוקה ל-2020 (63 אחוזים). מבין המועסקים, כ-42 אחוזים מהגברים בגילי 64–30 עבדו במשרה חלקית ב-2017 (לעומת 15 אחוזים בקרב גברים יהודים לא-חרדים), רובם בשל לימודים בישיבה.
לצורך הבנה מעמיקה של המצב חשוב לבחון את מגמות התעסוקה גם לפי תחום. למשל, 50 אחוזים מהגברים הערבים, שההשכלה בקרבם לא עלתה במידה דומה לזו של הנשים הערביות, מועסקים במשלחי יד בשכר נמוך: תעשייה, בינוי וחקלאות. מקצועות אלו מאופיינים בדרישות פיזיות רבות, ולכן ניכרת בקרב גברים ערבים ירידה חדה בתעסוקה אחרי גיל 50.
חלקם של הגברים היהודים הלא-חרדים המועסקים בהיי-טק – התחום הזוכה למרב תשומת הלב בישראל בגלל השכר הגבוה הנהוג בו, וכן בשל חלקו הבלתי פרופורציונלי בתמ"ג, בתשלומי המיסים ובייצוא – עלה מ-8 ל-15 אחוזים, אולם בקרב גברים ערבים וחרדים שיעור המועסקים בענף נותר זניח. גם חלקן של הנשים המועסקות בענף נמוך (כמו בעולם כולו); בשנת 2017 חלקן של נשים מהעובדים בתחום ההיי-טק היה 32 אחוזים, רובן יהודיות לא-חרדיות. עם זאת, חלה עלייה מרשימה בשיעור הנשים החרדיות המועסקות בהיי-טק: מפחות מאחוז אחד באמצע העשור האחרון לכ-3 אחוזים.
אם שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה ימשיכו לעלות, ההשתתפות בקרב גברים חרדים ובקרב נשים וגברים בחברה הערבית חייבת לעלות גם כן. העברת הכשרות מקצועיות לקבוצות שכיום נמצאות בייצוג חסר בשוק העבודה, או הכשרה לעיסוק בענפים ספציפיים, וכן עידוד מעסיקים ליצור גיוון במקומות העבודה, עשויים לסייע לקבוצות אלו לא רק להשתתף בכוח העבודה, אלא גם להשתלב בתחומים הנחשבים יוקרתיים ורווחיים, ובכך לחזק את החברה והכלכלה בישראל בכללותן. יתר על כן, נוסף להכשרה של מבוגרים, חשוב לשפר את רמת המיומנויות של העובדים בשלב מוקדם יותר באמצעות חינוך ברמה גבוהה כבר מגיל צעיר.
כפי שהיטיבה לנסח מנכ"לית מרכז טאוב סוזי פת בנבנישתי, בדבריה בכנס הבין-לאומי השנתי של מרכז טאוב (שעסק בנושא שוק העבודה העתידי): "הסוגיות של צמיחה כלכלית והרחבת הגיוון התעסוקתי בכוח העבודה הולכות יד ביד. הגדלת המעורבות של חלקים נרחבים יותר באוכלוסייה בשוק העבודה – כמו ערבים וחרדים – היא השקעה חשובה לא רק כי זה הדבר הנכון לעשות, אלא מפני שתהיה לכך השפעה חיובית מאוד על הצמיחה הכלכלית שלנו כמדינה".