למען האמת יש לציין שגם לפני חקיקת חוק זה סבלה מערכת הבריאות ממשברים מתמשכים, אבל חוק זה אמור היה להיות פתרון, לפחות כספי, לבעיית מערכת הבריאות, ולא כך המצב. אחד המאפיינים הבולטים של מערכת הבריאות בשנים אלה הוא הניסיון המתמיד והעקבי של הממשלה לצמצם את מעורבותה התקציבית ולהביא להגדלת חלקו של הציבור במימון ההוצאה הלאומית לבריאות.
בסקירתנו השנה שונתה ההצגה של הוצאות הבריאות על מנת לקרבה אל השינויים שהתחוללו בשנים האחרונות במבנה המימון של המערכת. אחד השינויים העיקריים היה ביטול דמי החבר בקופות-החולים והמרתם במס בריאות. לפי כללי החשבונאות הלאומית, יש הבדל מהותי בין שתי צורות הגבייה הללו – האחת וולונטרית והשנייה מחייבת. במהלך ההסבה השתנו כמובן פרמטרים שונים שהביאו לתחולה נבדלת של המימון. יחד עם זאת, על מנת לאפשר מעקב השוואתי רב-שנתי יש מקום להציג את מס הבריאות כמחליפו של הביטוח הפרטי (דמי חבר) הישיר שהיה נהוג לפני חוק הבריאות. בהתאם לכך, העברות הביטוח הלאומי במסגרת מס הבריאות לא נכללו כאן בהוצאה הממשלתית.
המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1998, יעקב קופ (עורך).