אבן היסוד של שוויון הזדמנויות: חינוך בגיל הרך

יש הסכמה רחבה על כך שחינוך הוא המפתח לשוויון הזדמנויות עתידי, להצלחה ולניידות כלכלית בין-דורית – ועקב כך צריך לשאוף לצמצם את אי השוויון החינוכי בין ילדים מרקעים שונים בישראל. ההנחה הרווחת היא שהדרך לצמצום אי שוויון בחינוך עוברת דרך הלימודים בבתי הספר, אולם מחקרים מרחבי העולם מראים כי הפערים בין הישגיהם הלימודיים של ילדים מרקע חברתי-כלכלי שונה מתחילים כבר בגילים צעירים יותר.

לאחרונה פרסם מרכז טאוב סקירת ספרות מקיפה בנושא התהוות אי שוויון בגיל הרך. את הסקירה כתבו פרופ' יוסי שביט, פרופ' יצחק פרידמן, פרופ' ג'וני גל ודנה וקנין, והיא עוסקת במגוון הדרכים שבהן אי שוויון כלכלי שנחווה בילדות המוקדמת עלול להוביל לאי שוויון בהישגים הלימודיים בשלב מאוחר יותר בחיים. נוסף לכך, הסקירה ממפה את הממצאים בנושא ההשפעה של חינוך בגיל הרך על התפתחות הילד ועל הישגיו העתידיים.

על פי הספרות, לחשיפה לגירויים סביבתיים בשנים הראשונות לחיים יש חשיבות מכרעת להתפתחות המוח ומערכת העצבים המרכזית. יכולתו של המוח להשתנות ולהתעצב בתקופת חיים זו היא הרבה ביותר.

השפעות שליליות שנחוות במהלך הריונה של האם או בילדות המוקדמת, כמו מצבי עקה, עלולים להפריע להתפתחות קוגניטיבית ורגשית תקינה. לא רק שלעוני בגיל הרך יש השפעה על היווצרות עקה כרונית, יש גם ממצאים המורים כי ילדים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה יותר מתאוששים מהר יותר מנזקים שנגרמים ממצבי עקה בזמן ההיריון ביחס לילדים ממעמד נמוך יותר.

נוסף על כך, ילדים מרקע חברתי-כלכלי חלש יותר עלולים לסבול ממחסור בגירויים חושיים וחשיפה לחוויות, ומחסור זה עלול להשפיע לרעה על התפתחות היכולות הקוגניטיביות, החברתיות והרגשיות, וכן על ההישגים הלימודיים בעתיד.

הממצאים העולים מהסקירה רלוונטיים במיוחד לישראל משתי סיבות עיקריות: ראשית, אי השוויון בהישגים לימודיים בישראל הוא מהגבוהים ביותר בעולם המפותח. הפער בין התלמידים בעלי ההישגים הגבוהים ביותר לאלו בעלי ההישגים הנמוכים ביותר במבחני פיז"ה 2015 היה מן הגדולים ביותר מבין המדינות שהשתתפו במבחנים בכל אחד מחלקי המבחן: אוריינות מדעים, אוריינות קריאה ומתמטיקה. שנית, אחוז גבוה של ילדים בישראל חי בעוני, בעיקר בקרב ערבים וחרדים (אם כי לא רק בקרבם) – וכאמור, עוני עשוי להיות קשור לאי שוויון בהישגים לימודיים.

יש כמה חלופות מדיניות שאפשר לבדוק כדי להתמודד עם העוני בגיל הרך ועם השלכותיו על ההישגים הלימודיים בעתיד, ובהן:

• הרחבה ניכרת של הנגישות של מעונות היום והמשפחתונים ושיפור רמת הטיפול בהם: הסקירה הראתה כי התוכניות החינוכיות שהניבו את התשואה הגבוהה ביותר (כלומר השיגו את התמורה הטובה ביותר ביחס להשקעה הכספית) הן אלו שהתמקדו בילדים הצעירים ביותר, מגיל הלידה ועד גיל 5. אולם בישראל רק 20 אחוזים מכלל הילדים בגילי 3–0 לומדים במעונות או במשפחתונים מוכרים ומפוקחים, ובאוכלוסייה הערבית השיעור הוא רק 10.6 אחוזים. הגדלת ההיצע של תוכניות חינוכיות איכותיות לגיל הרך עשויה לסייע בטיפול בנושא.
  
• התערבויות כוללות ברמת הקהילה, המתמקדות במשפחות החיות בעוני ויש בהן ילדים קטנים: עוני ומצוקה עלולים להקשות על ההורים לספק לילדיהם את הסביבה המיטבית להתפתחותם. התמודדות פרטנית וכוללת עם מגוון הצרכים של משפחות ושל קהילות החיות בעוני עשויה לחולל שינוי גדול.
• טיפול מקיף ויעיל יותר בעוני: פעולות ישירות עשויות לסייע לצמצום תחולת העוני בקרב ילדים, ובכלל זה הגדלת קצבאות לסיוע סוציאלי, קצבאות ילדים (ובמיוחד, הגדלת הקצבאות למשפחות עם ילדים בגיל הרך) ומענקי עבודה להורים.

הספרות הקיימת מבססת היטב את טענת החשיבות של טיפול וחינוך בגיל הרך, את השפעתם על ההישגים הלימודיים העתידיים ואת כוחן של ההתערבויות החינוכיות במהלך התקופה הקריטית הזו בצמצום הפערים החברתיים. היא גם מעלה את הצורך במחקרים נוספים בתחום זה, ובפרט במחקרים המתמקדים במצב בישראל ועלולים לסייע בעיצוב המדיניות העתידית.

הסקירה הופקה בתמיכתה הנדיבה של קרן ון-ליר.