ילדים בגיל הרך והוריהם במלחמת "חרבות ברזל": ממצאי סקר אורך לאחר 7 באוקטובר

מרכז טאוב מפרסם נתונים חדשים על מצבם של ילדים בגילי לידה עד 6 והוריהם בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שנמשכת עד היום. את המחקר ערכו דנה שי, ד"ר כרמל בלנק, ד"ר יעל נבון ופרופ' יוסי שביט מהיוזמה לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך של מרכז טאוב, שפעילותה נתמכת על ידי קרן ברכה, קרן ברנרד ון ליר ויד הנדיב.

הנתונים המוצגים במחקר נאספו באמצעות סקר שבחן את מצבם הרגשי, ההתנהגותי וההתפתחותי של ילדים צעירים ואת מצבם הרגשי של הוריהם בתקופה זו, תוך התמקדות בשתי תופעות ייחודיות למלחמה: שירות מילואים של אחד מהורי הילד ופינוי משפחות מבתיהן (מפורט במחקר עצמו). כמו כן, הסקר בחן הבדלים במידת הקשיים הרגשיים בין הורים יהודים לערבים.

הסקר נערך בשני גלים: הגל הראשון נערך בינואר 2024 וכלל 1,199 הורים (אם או אב) יהודים; הגל השני נערך ביולי 2024 וכלל 804 מההורים היהודים שנסקרו בגל הראשון (כ-67% מהמשיבים בגל הראשון) ו-151 הורים ערבים. בסך הכול השיבו על הסקר 1,350 הורים לילדים בגיל הרך.

קשיים רגשיים ותפקודיים בקרב הורים שמשרתים במילואים

הסקר מראה כי גם בגל הראשון וגם כעבור שישה חודשים, הורים שבן או בת זוגם גויסו לשירות מילואים מאז תחילת המלחמה דיווחו על קשיים רגשיים רבים יותר לעומת הורים שבן או בת זוגם לא שירת במילואים. בקרב המשיבים על הסקר נמצאו רמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון, חרדה וסטרס אצל הורים שבני זוגם שירתו במילואים בהשוואה להורים שבני זוגם לא גויסו (ממוצע של 19.86 לעומת 16.38, בהתאמה). לצד זאת, בין ינואר ליולי 2024 חלה ירידה מובהקת במדד המצוקה הרגשית של הורים, בין שבני זוגם היו בשירות מילואים מאז תחילת המלחמה ובין שלא. ירידה זו מצביעה על שיפור כללי במצב הרגשי עם הזמן, אך למרות זאת, רמת הדיכאון, החרדה והסטרס של הורים שבני זוגם היו בשירות מילואים נותרה גבוהה יותר בהשוואה להורים שבני זוגם לא שירתו במילואים בתקופת המלחמה.

ילדים להורים ששירתו במילואים חווים נסיגה רגשית והתנהגותית חמורה יותר לעומת ילדים להורים שלא שירתו במילואים

הסקר מציג את ההבדלים ברמת הנסיגה הרגשית וההתנהגותית בין ילדים שאחד מהוריהם גויס למילואים מאז תחילת המלחמה לילדים שהוריהם לא גויסו. ההורים נשאלו על תופעות הקשורות למצוקה רגשית בקרב ילדים בגיל הרך, ובהן פחד מרעשי פתע, התפרצויות זעם או קושי להירדם בזמן עריכת הסקר בהשוואה למצבם שלושה חודשים קודם לכן. מהסקר עולה כי ילדים שאחד מהוריהם שירת במילואים בזמן כלשהו במהלך המלחמה חוו בממוצע נסיגה גדולה יותר ברווחה הנפשית מילדים שהוריהם לא שירתו במילואים. בנוסף נמצא כי חל שיפור מסוים במצבם הרגשי של הילדים בין שני גלי הסקר, כלומר הנסיגה הרגשית וההתנהגותית התמתנה. עם זאת, הנסיגה הרגשית בקרב ילדים עם הורה במילואים ירדה ב-5.6%, בעוד הנסיגה בקרב ילדים שהוריהם לא שירתו במילואים ירדה בשיעור של 7.0%. כלומר, נראה שהשיפור במצב הילדים שהוריהם שירתו במילואים היה מתון יותר.

הורים ערבים דיווחו על רמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון, חרדה וסטרס

על רקע המתח האתנו-לאומי הקיים בתוך החברה הישראלית, שייתכן שאף התעצם בעקבות המלחמה, המחקר השווה גם בין מצבם הרגשי של הורים יהודים להורים ערבים (ברובם מוסלמים). ממצאי הסקר מראים כי הורים ערבים דיווחו בממוצע על רמות גבוהות יותר של דיכאון, חרדה וסטרס בהשוואה להורים יהודים. המצוקה יכולה להיות כתוצאה מגורמים שאינם קשורים למלחמה, כגון העלייה המתמשכת בשיעור מקרי הרצח באוכלוסייה הערבית או התנודות בשיעורי התעסוקה. כך או כך, בימים אלו הורים לילדים בגיל הרך בחברה הערבית בישראל סובלים מסימפטומים של דיכאון, חרדה וסטרס בשיעורים ניכרים במיוחד בהשוואה להורים יהודים.

המלצות מדיניות

החוקרות קוראות להרחיב את התמיכה הממוקדת באוכלוסיות הפגיעות – בני זוג וילדים של משרתי מילואים, הורים וילדים שפונו מבתיהם והורים לילדים בגיל הרך בחברה הערבית, באמצעות מספר פעולות:

• חיזוק מערכי התמיכה למשפחות של משרתי מילואים, כולל סיוע פסיכולוגי מתמשך.
• מתן תמיכה רגשית למשפחות מפונות בכל מקום שבו הן שוהות.
• פיתוח תוכניות תמיכה מותאמות תרבותית לאוכלוסייה הערבית.