רווחה במלחמה ואחריה: תפקוד מערכת הרווחה בזמן מלחמת 7 באוקטובר והצעות מדיניות

לקראת מלֹאת שנה למלחמת 7 באוקטובר, מרכז טאוב מפרסם מחקר הבוחן את תפקודה של מערכת הרווחה בזמן המלחמה. המחקר מצביע על גירעון רווחתי חמור ומציע חלופות מדיניות לטווח הארוך וחלופות למצבי חירום עתידיים. 

המחקר, שערכו החוקרים פרופ' ג'וני גל, שביט בן-פורת ויעל עובדיה, מראה שמערכת הרווחה לא הייתה ערוכה להתמודד עם האתגרים המורכבים שיצרה המלחמה ועם היקף הצרכים של הנפגעים משום שבמשך שנים היא סבלה מתת-תקצוב וממחסור ניכר בעובדות ובעובדים סוציאליים, וכן בשל חלוקה בלתי שוויונית של מקורות המימון בין הרשויות השונות. עם זאת, המחקר מצא שמשרד הרווחה והמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות הגיבו למלחמה בצורה מהירה וביצעו התאמות שאפשרו להתמודד עם חלק מהנזקים של הגירעון הרווחתי.

המחקר נשען בין השאר על 21 ראיונות עם דמויות מפתח במשרד הרווחה והביטחון החברתי, במחלקות לשירותים חברתיים ובארגוני החברה האזרחית, והוא הראשון שבוחן את תפקודה של מערכת הרווחה בתקופת המלחמה ומציע צעדים שניתן לנקוט כדי לתקן את המצב.

מערכת הרווחה הגיעה למלחמה כשהיא סובלת מהזנחה תקציבית קשה

עוד לפני פרוץ המלחמה, כפי שמדגישים החוקרים, הייתה מערכת הרווחה נתונה ב"גירעון רווחתי" חמור – פער משמעותי בין צורכיהם של הזקוקים לשירותיה ובין יכולתה לספק להם מענים – והפער הזה פגע באופן ניכר ביכולת ההתמודדות של המערכת עם מצוקות מגוונות בזמן המלחמה.

• בתוך זמן קצר נוספו למערכת הרווחה עשרות אלפי מטופלים חדשים שיש לדאוג להם, בהם אנשים שחוו את המתקפה בעצמם או מי שקרוביהם נרצחו או נחטפו, לצד התושבים הרבים שפונו מבתיהם בדרום ובצפון – וכל זאת נוסף על יותר ממיליון משתמשי השירות הקבועים שלה.
• למרות מאמציהם המרשימים של עובדות ועובדים סוציאליים ועובדי משרד הרווחה והביטחון החברתי, המחסור בתקציבים ובכוח אדם מיומן הביא לכך שהמענים שניתנו לנפגעים בששת החודשים הראשונים למלחמה היו חלקיים בלבד, ולעיתים קרובות נאלצו אנשי המקצוע להישען על מתנדבים, ארגוני חברה אזרחית וקרנות פילנתרופיות.
• במהלך תקופה זו, כדי לאפשר התמודדות עם נזקי המלחמה והצרכים הגוברים, הקצתה הממשלה לנושאי רווחה וביטחון סוציאלי 9.5 מיליארד ש"ח.

העובדות והעובדים הסוציאליים מילאו תפקיד קריטי אך בשל המחסור בכוח אדם הם כרעו תחת השחיקה והעומס

בתקופה שקדמה למלחמה היו במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות 747 תקנים לא-מאוישים של עובדים סוציאליים. אמנם לאחר פרוץ המלחמה ניתנה תוספת תקנים, אך היו קשיים באיושם ומספר התקנים הלא-מאוישים הגיע לכ-900.

• בתקופת המלחמה 41% מהמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות שקלטו מפונים דיווחו על מחסור בכוח אדם.
• במטולה ובמועצה האזורית אשכול רק 37% מתקני העבודה הסוציאלית מאוישים, ובקריית שמונה ובמועצה האזורית שער הנגב יותר מרבע מהתקנים אינם מאוישים.
• בשבועות הראשונים למלחמה, אחת המשימות הקשות של העובדות והעובדים הסוציאליים במשרד הרווחה והביטחון החברתי הייתה למסור מידע, ולעיתים בשורה מרה, למשפחות הנפגעים והנרצחים בטבח 7 באוקטובר. למרות היעדר הכשרה והיערכות מוקדמת לסיטואציה מורכבת זו, המערך שהוקם הצליח להתמודד עימה בהצלחה.
• העובדות והעובדים הסוציאליים התקשו לשלב את הטיפול במפונים ובנפגעי המלחמה בטיפול במשתמשי השירות הקבועים שלהם. כך סיפרה עובדת סוציאלית באחת הרשויות הקולטות: "ראש צוות שאחראית על 20 עובדים בשגרה מנהלת רבע עיר, הייתה שבעה ימים בשבוע כולל שישי כולל שבת כולל קידוש במלון, לא הייתה פנויה לעבודת השגרה שלה. לא התקיימו ועדות תכנון טיפול, לא ביצענו צווים של ילדים שהיינו צריכים להחזיר לפנימיות – היינו בבועה של הטיפול בחירום".

הטיפול במפונים והאתגרים המרכזיים

במחקר מתואר מצב של כאוס בבתי המלון בראשית המלחמה בשל היעדר מידע, מחסור חמור בכוח אדם, חוסר תיאום בין גורמים ממשלתיים שונים והיעדר גורם מתכלל בבתי המלון. השהות הממושכת בבתי המלון יצרה בעיות חברתיות חמורות, לרבות פגיעות מיניות. בכיר בעיריית תל אביב סיפר גם על תופעה של שימוש בסמים, אלכוהול והימורים: "הכול קורה שם, גם אלימות בתוך המשפחה".

• משרד הרווחה והביטחון החברתי דיווח על 75 מקרים של פגיעות מיניות בבתי המלון של המפונים, 93% מהן כלפי קטינים.
• בעיה מרכזית בטיפול במפונים בבתי המלון הייתה מחסור במידע על צורכיהם. התחלופה הגבוהה של מטפלים, חלקם מתנדבים, והיעדרו של גורם מתכלל יצרו קושי רב לעקוב אחר הטיפול במפונים. הניסיונות לאמץ כלים טכנולוגיים לדיווח על מאפייני המטופלים, צורכיהם ואופן הטיפול בהם נכשלו כולם.
• משרד הרווחה והביטחון החברתי טיפל ביתומי הטבח ובילדים ששוחררו מהשבי בעזה. למרות המשאבים הניכרים שהושקעו והטיפול המקצועי והאינטנסיבי בילדים, לאחר חודשים של טיפול מצבם של רבים מהם עדיין קשה והם מתקשים להשתלב מחדש במשפחותיהם ובקהילותיהם. כמו כן, מחציתם זנחו את הטיפול הנפשי החיוני להם כל כך.
• המצוקות החדשות שנוצרו בעקבות המלחמה הולידו מגוון דרכי פעולה יצירתיות של עובדות ועובדים סוציאליים, החל ברמת המטה, דרך מחוזות המשרד והמחלקות לשירותים חברתיים ועד לרמת העובדות הסוציאליות שהגיעו ביוזמתן לסייע למפונים בבתי המלון ובקהילה.
• מערכות מדינת הרווחה, ובראשן משרד הרווחה והביטחון החברתי, השקיעו מאמצים רבים בהתמודדות עם המצוקות שיצרה המלחמה: הבטחת פינוי בטוח של הנפגעים, יצירת מנגנונים להבטחת הכנסתם של הנפגעים ופיצוי על הפגיעה בהם, השקעת משאבים בילדים ששבו ובמשפחותיהם, יצירת מסגרות אדמיניסטרטיביות, גיוס עובדות ועובדים סוציאליים וגיבוש תוכניות להתמודדות עם מורכבות מצבם של המפונים.

 המחקר כולל מספר הצעות מדיניות להתמודדות עם אתגרי מערכת הרווחה הנוכחיים והעתידיים, בהן:

 הצעות למצבי חירום

1. הקמת מאגר של עובדות ועובדים סוציאליים מתנדבים שניתן יהיה לגייסם באופן מיידי.
2. יצירת מערכת ממוחשבת מאובטחת היטב, יעילה ופשוטה להפעלה לאיסוף נתונים על מטופלים לשימושם של העובדות והעובדים הסוציאליים.
3. הכנת נוהל טיפול במפונים בעת חירום אשר יכלול קביעה ברורה לגבי הגורם המתכלל; גיבוש תוכנית חירום סדורה המשלבת את כל רמות המערכת – מהרשויות המקומיות דרך המחוזות ועד למטה הארצי. תוכנית זו צריכה להגדיר בבירור בעלי תפקידים ייעודיים לשעת חירום תוך פירוט מדויק של תחומי אחריותם, סמכויותיהם, ערוצי תקשורת וממשקי עבודה מול גורמים אחרים.

 הצעות לעת הנוכחית ולטווח הארוך

1. הגדלת תקציב הרווחה: הגדלת תקציב משרד הרווחה והביטחון החברתי וחיזוק תשתיות הרווחה על מנת לאפשר הספקת שירותים ראויים לכלל האוכלוסייה.
2. שיפור תנאי העבודה של העובדות והעובדים הסוציאליים: גיוס מסיבי של כוח אדם למערכת הרווחה, שיפור תנאי העבודה והשכר של העו"סים והבטחת תנאים שיאפשרו להם להתמודד עם מצבי לחץ מורכבים.
3. שוויון בתקצוב השירותים החברתיים: בחינה מחדש של שיטת התקצוב הקיימת כדי להבטיח חלוקה שוויונית יותר של משאבים בין הרשויות המקומיות, תוך צמצום הדרגתי של היקף המצ'ינג (השתתפות עצמית של הרשות) ברשויות שנפגעו ישירות מהמלחמה ובאזורים מוחלשים.
4. האחדת הרווחה: ריכוז של כל מערכות הרווחה תחת משרד אחד לרווחה חברתית, אשר יוכל לתכלל ולתאם את כל הפעילות בתחום ולנצל באופן מיטבי את התקציבים המוקצים לתחום.