הקורונה משפיעה גם על פערים בין ילדים בגיל הרך

הריחוק החברתי, ההסגר והחשש הבריאותי והכלכלי שבו נמצאות כבר כמעט חודשיים משפחות בישראל, מובילים רבים למצב מתמשך של סטרס (תחושת עקה). הסטרס עלול לפגוע בהתפתחות התקינה של ילדים, בעיקר בגיל הרך, ולכן יש חשש לפגיעה בהון האנושי של "ילדי הקורונה". אמנם אף שכבה חברתית-כלכלית אינה חסינה מפני פגיעה זו, אך הן נבדלות ביכולתן להתמודד עם שינויים ומצבי משבר, בגלל ההבדל בכלים – ואף במרחב הפיזי – העומדים לרשותן.

הבדלים אלו עלולים להוביל להעצמת אי השוויון בין ילדים, בעיקר בגיל הרך. בימים אלו, בהם מיושמים שלבים ראשונים ב"אסטרטגיית היציאה" מהמשבר, קיימת מודעות לפערים בין קבוצות גיל או מגזרי תעסוקה שונים ולצורך לייעד פתרונות מותאמים. אולם בולטת ההתייחסות למסגרות החינוך ולילדים כאל מקשה אחת, בלי להתחשב בצרכים השונים של ילדים מרקע שונה, שעלולה להוביל לקושי גדול בחזרה לשגרה.

מחקרים רבים מעידים כי השהייה במסגרות חינוך בגיל הרך מצמצמת את אי השוויון בהישגים בין ילדים. בעוד המדינה מפקחת על גנים לילדים מגיל 3 ומעלה מבחינת רמת ההכשרה של הגננות ותכני הלימוד, בזמן השהות בבית זה לא קיים. לפי הספרות, ילדים מרקע חברתי-כלכלי גבוה זוכים לקבל בבית יותר תכנים מעשירים מילדים מרקע נמוך ולכן התקופה הממושכת בה ילדים מבלים את כל זמנם בבית – סביר כי מעמיקה את אי השוויון. לקושי שבהסתגרות בבית נוסף החשש הבריאותי, כמו גם הלחץ הכלכלי של הורים רבים שפוטרו, הוצאו לחל"ת או מתמרנים בין עבודה מהבית לפעילות עם הילדים.

משפחות מרקע בינוני וגבוה נחשפו ללחצים שטרם חוו, אך לפחות לחלקן יש אמצעים להתמודד איתו. לעומתן, משפחות מרקע נמוך ספגו מכה אנושה שיתקשו להתאושש ממנה, וילדיהן צפויים לסבול עקב כך ממצוקות רבות מהרגיל. העקה המתמשכת עלולה לשבש את ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית, לפגוע בעיבוד הזיכרון וביכולת הלמידה ואף להביא להשפעות ארוכות טווח על מבנה המוח, ויש להניח שלהוריהם יהיו עוד פחות משאבים לסייע להם גם עם החזרה לשגרה.

גם החשיפה למסכים עלתה ומשפיעה על ההתפתחות בהיבטים רבים – החל בהשמנה, הפרעות שינה ובעיות קשב וכלה בפגיעה בהישגים לימודיים. גם בתחום זה החשיפה למסכים בקרב ילדים למשפחות מרקע נמוך עולה על זו של ילדים ממשפחות מבוססות ולכן הפגיעה בהם צפויה להיות גדולה יותר.

החשיפה למסכים מובילה גם לירידה בפעילות הגופנית, המוגבלת ממילא בימי ההסגר. הגבלת התנועה לשטח הבית בלבד יכולה גם היא לתרום להגדלת הפער בין ילדים ששטח ביתם גדול יותר לילדים  ששטח ביתם קטן יותר. היבט נוסף שסביר שתורם להגדלת הפערים הוא התזונה. למשפחות עם הכנסה נמוכה יש לרוב פחות מודעות ויכולת כלכלית לרכוש מזון בריא, בעוד במסגרות החינוך המפוקחות המזון מפוקח והפערים בנגישות למזון בריא מצטמצמים.

אלו רק חלק מהממדים בהם תקופת ההסגר עלולה להגדיל פערים התפתחותיים, פיזיים וקוגניטיביים, בקרב ילדים מרקע שונה. פערים אלו לא ייסגרו מעצמם עם פתיחת מסגרות החינוך. בדיונים המתקיימים על הדרך הנכונה לחזור לשגרה ובחינת פתרונות מורכבים, יש הזדמנות לחשוב כיצד ניתן לצמצם פערים אלו. כדאי לעודד את הגננות ליצור קשר עם הורי הילדים, להעריך את מצבם, לתת תשומת לב מיוחדת למשפחות מהשכבות המוחלשות, ולהציע פעילויות מותאמות לשגרה החדשה.

ניתן לערב בכך גם את מחלקות הרווחה והחינוך בעיריות. יש גם להביא בחשבון שעם פתיחת המסגרות יהיה צורך להעניק יותר משאבים לילדים ממשפחות מהמעמד הנמוך. לדוגמה, אם אכן יוחלט לחלק את הילדים לקבוצות שיגיעו לגן ברוטציה, כדאי לכוון זאת כך שילדים ממשפחות מוחלשות אשר ככל הנראה נפגעו יותר יבואו לגן יותר פעמים בשבוע. רק התחשבות בפערים שהתרחבו בזמן המשבר וגיבוש פתרון מתאים לחזרה לשגרה יבטיחו חוסן חברתי לטווח הארוך.