סגירת מוסדות חינוך בישראל: הגיעה השעה לקבוע מנגנון פיצוי מובנה

מאז מרץ 2020 נסגרו מוסדות החינוך בישראל סגירה לאומית מלאה שש פעמים: בשלושה סגרי קורונה ובשלוש מערכות לחימה. עד כה אבדו לפחות 108 ימי לימוד פיזי – מספר שצפוי לגדול עוד, שכן המערכה מול איראן טרם הסתיימה. נתון זה משקף כמחצית שנת לימודים תקנית בת 214 ימים. ואולם המספר האמיתי גדול בהרבה, ומעבר לכך, הפגיעה הכוללת בלמידה, בהתפתחות ובמרקם החברתי של ילדינו אינה ניתנת למדידה.

נתון זה של 108 ימי לימוד שאבדו התקבל מספירת ימי הסגירה הלאומית בלבד, ללא סגירות אזוריות ממושכות בצפון ובדרום מסיבות ביטחוניות, כמעט שבעה שבועות שבהם בתי ספר במרכז הארץ פעלו במתכונת חלקית לאחר 7 באוקטובר, למידה היברידית בקפסולות, ימי בידוד וסגירות על בסיס מערכת הרמזור בתקופת הקורונה. לפיכך מדובר בהערכה שמרנית ביותר, ולמעשה המספר האמיתי של ימי לימוד אפקטיביים שאבדו מתקרב לשנת לימודים שלמה.

לוח 1. מספר ימי הלימוד שאבדו עקב סגירה לאומית של מוסדות חינוך, 2020–2026

אי-אפשר להתעלם מן ההשלכות המצטברות של סגירות אלו. בעוד שבתהליכי קבלת החלטות ביטחוניות השיבוש הכלכלי נמדד במונחי תמ"ג ואובדן ימי עבודה, הפגיעה בחינוך כמעט אינה נשקלת. נוח מאוד להניח שהסגירה הנוכחית היא האחרונה ולכן אין צורך בתכנון ארוך טווח, אבל הנתונים מראים אחרת: סגירות אלו אינן עוד אירוע חריג אלא מאפיין קבוע ומחזורי של המציאות הישראלית בשבע השנים האחרונות, ועלינו להתחיל לתכנן בהתאם.

עד היום התמקד משרד החינוך בגיבוש נהלים לתפקוד בשעת חירום. זהו מהלך הכרחי אך אין בו די, שכן למידה מרחוק אינה תחליף פדגוגי או חברתי ללמידה פיזית מלאה, וימי הלימוד האבודים הולכים ומצטברים ללא מענה מערכתי. המדיניות הקיימת לוקה בחסר משום שהיא אינה מציעה מנגנון שיפצה על אובדן הזמן היקר. ימי הלימוד שאבדו אמנם אינם ניתנים לשחזור, אך אפשר לעצב מדיניות שתכיר בימים האבודים כימים שיש לפצות עליהם בעתיד.

מדיניות אפשרית במקרה כזה היא שבכל סגירה לאומית מלאה של מערכת החינוך יתווספו לסוף שנת הלימודים מחצית מימי הלימוד הפיזי שאבדו, בכפוף לשיקולים תקציביים ומערכתיים. הבחירה במחצית הימים שאבדו היא מעין פשרה בין הצורך של הילדים לפצות על הזמן האבוד בכיתה מצד אחד, ובין העובדה שמבחינת צוותי ההוראה מלחמה אינה חופשה, ואין "להענישם" על ימי הלימוד שאבדו בעטייה, מצד שני. כך, תמורת הסגירה הנוכחית, שעומדת כרגע על כעשרה ימים, יתווספו חמישה ימי לימוד בחודש יולי. עבור ימים אלו יתוגמלו המורים מעבר למשכורתם הקבועה בתעריף יומי רגיל – עלות שעל המדינה לשאת בה כפי שהיא נושאת בעלויות אחרות של המלחמה, כמו פיצוי לעסקים או תשלום עבור ימי מילואים. פתרון זה מיטיב עם כולם: צוות ההוראה מקבלים פיצוי הוגן, והתלמידים זוכים לקבל בחזרה לפחות חלק מימי הלימוד שאיבדו, שכן כל יום לימוד פיזי שבו ילדים לומדים, מתפתחים ובונים קשרים חברתיים הוא בעל ערך שלא יסולא בפז.

[1] נכון למועד כתיבת הדברים.