חורב ואפשטיין מזהים את המוקדים העיקריים בהם נחשפות תופעות של אי-שוויון, בוחנים את התפתחותן, ומובילים בעקבות זאת להמלצה על תכנית פעולה קונקרטית, אשר תביא להקטנת הפערים. בתכנית הפעולה שהם מתוויםנכללים מספר מישרים, כשהדגש המשותף להם הוא, שיש אפשרות מעשית לצמצם את אי-השוויון בעזרת מערכת משולבת של תמריצים.