בקרב חוקרים ואנשי מקצוע קיימת היום הסכמה רחבה שמערך מקיף, נגיש ואיכותי של מסגרות חינוך לגיל הרך (מגיל לידה עד שלוש) יכול לתרום רבות להתמודדות עם אי שוויון כלכלי ומגדרי ולקידום מוביליות חברתית. לצד זאת, מחקרים מראים שהשתתפות של פעוטות במסגרות חינוך וטיפול איכותיות תורמת להתפתחותם הקוגניטיבית, החברתית והרגשית ולפיתוח כישוריהם ויכולותיהם.
יש יסוד סביר להניח שבמסגרות בעלות סמל מעון, שהיו עד עתה בפיקוח משרד הרווחה והביטחון החברתי ואשר מסובסדות על ידו, תנאי החינוך והטיפול בילדים טובים יותר מאשר במסגרות שלא היו בפיקוח. זאת בשל היעדר פיקוח ממשלתי וסטנדרטים אחידים באשר לרמות החינוך והטיפול הניתנים במסגרות שאינן מפוקחות (מספר אנשי הצוות ביחס למספר הילדים, הכשרת המטפלות, כללי בטיחות ועוד).
בעשור האחרון חל גידול של 34% בכלל הילדים המשתתפים במסגרות המפוקחות, אולם לאורך השנים נותרו פערים גדולים בין קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל, ובעיקר בין ילדים בחברה הערבית לבין שאר האוכלוסייה. זאת ועוד, אף ש-58% מהילדים בחברה הערבית חיים במשפחות עניות, שיעור ההשתתפות שלהם במסגרות המפוקחות והמסובסדות לגילאי לידה עד שלוש נמוך במיוחד, ועמד בשנת הלימודים 2018/2019 על 18% (לעומת 39% בחברה החרדית ו-26% בחברה היהודית שאינה חרדית). נוסף על כך, חלק גדול מהילדים שכן משתתפים במסגרות המפוקחות הושמו בהן מתוקף חוק פעוטות בסיכון – כ-41% ברשויות ערביות לעומת 11% ברשויות יהודיות לא חרדיות ו-8% ברשויות חרדיות. הבדלים חשובים נצפו גם בסוג המסגרת המפוקחת שהילדים משתתפים בה – מעון יום או משפחתון. כמחצית מן הילדים בחברה הערבית (46%) נמצאים במסגרות מסוג משפחתונים לעומת שיעורים של כ-6% וכ-21% בחברה היהודית הלא-חרדית ובחברה החרדית, בהתאמה.
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות על ידי קובעי מדיניות להרחיב את השימוש במסגרות הללו בחברה הערבית, אחת מן האוכלוסיות המודרות ביותר בישראל, אך ללא הועיל; שיעורי ההשתתפות במסגרות המפוקחות בחברה זו נותרו נמוכים מאוד.
המחקר מיפה את הגורמים לשיעורי ההשתתפות הנמוכים של ילדים בחברה הערבית במסגרות הללו ונסמך לשם כך על נתונים ממשרדי ממשלה, סקר אינטרנטי שערך מרכז טאוב וראיונות טלפוניים שערכו החוקרים עם נשות מקצוע בתחום, עם אימהות לילדים בגיל הרך בחברה הערבית ועם מפעילות של מסגרות חינוך פרטיות לגיל הרך. בהתבסס על ממצאי המחקר מוצגות בסופו מספר חלופות מדיניות אפשריות להתמודדות אפקטיבית עם התופעה.
חסמים עיקריים להשתתפות במסגרות
- חסמים מערכתיים: בשנת הלימודים 2019/2020 מספר מעונות היום לילדים בגיל הרך להורים עובדים ביישובים הערביים היה נמוך משמעותית בהשוואה ליישובים אחרים. אמנם לרשויות הערביות ניתנת ההקצאה הגבוהה ביותר לילד עבור בניית מעונות יום לגיל הרך, אולם שיעור הביצוע בפועל הוא הנמוך ביותר – 50% בלבד (לעומת 79% ברשויות חרדיות ו-61% ברשויות יהודיות לא חרדיות). נראה כי הסיבות העיקריות לכך הן קושי בהנפקת אישורי בנייה בשל היעדר תוכניות מתאר ומחסור בעתודות קרקע מתאימות ברשויות הערביות; עלות הציוד למעונות שאינה כלולה בתקציב הבנייה ואשר לרשויות רבות בחברה הערבית אין יכולת לממן; קושי להתמודד עם הבירוקרטיה המורכבת כדי לזכות בתמיכה ממשלתית להקמת מעונות יום; ומחסור בכוח אדם מקצועי בתחום הגיל הרך שיוביל וילווה את תהליך התכנון וההקמה.
- חסמי נגישות: שיעורי התעסוקה הנמוכים של נשים ערביות והתניית הסבסוד והקבלה למעונות בתעסוקת האם מצמצמים מראש את הסיכוי של ילדים ערבים בגיל הרך להתקבל למסגרות מפוקחות ואת שיעור המשפחות שיכולות להיות זכאיות לסבסוד; חוסר התאמה בין שעות פעילות המסגרת לבין המשרות החלקיות אשר רבות מן הנשים הערביות מועסקות בהן; חסמים פיזיים כמו קשיי ניידות והיעדר תשתיות תחבורה ציבורית המקשים על האימהות להביא את הילדים למסגרות; פריסתן המוגבלת של המסגרות המפוקחות ביישובים הערביים (בעיקר מהסוג של מעונות יום); וחסמים בירוקרטיים וטכנולוגיים היוצרים קושי ברישום ובמימוש הזכות לסבסוד.
- חסמים כלכליים: גם לאחר סבסוד, עלות ההשתתפות במסגרות גבוהה ביחס להכנסת האם. שכרן הנמוך יחסית של אימהות רבות בחברה הערבית מונע מהן להגיע למדרגת המס שתאפשר מימוש נקודות זיכוי במס המיועדות לסייע במימון עלויות הטיפול בילדים בגיל הרך. כך, כמעט שני שלישים מהנשים הערביות העובדות אינן זכאיות להטבה. נוסף על כך, הורים רבים בחברה הערבית מעדיפים לרשום את ילדיהם למסגרות פרטיות, שעלותן נמוכה בהשוואה לחברה היהודית ונעה סביב 1,000–1,700 ש"ח לחודש ליום מלא – תעריף הנמוך אף מן העלות לאחר סבסוד במעונות המפוקחים בחלק מדרגות הזכאות.
- אף שהעדפות אישיות של הורים הן בוודאי גורם המשפיע על נכונותם לרשום את ילדיהם למסגרות מפוקחות, לא נמצאו ממצאים שהצביעו על העדפה יוצאת דופן של הורים בחברה הערבית שילדיהם הפעוטים יטופלו על ידי אימותיהם או בנות משפחה אחרות (הגורם התרבותי).
חלופות מדיניות
- כדי להתגבר על החסמים המערכתיים החוקרים ממליצים על התאמת כללי התכנון למציאות המורכבת של החברה הערבית; הגדלת המשאבים המוקצים לרשויות הערביות לשלבי התכנון והאישור של בינוי מעונות יום; והוספת תקנים, גיוס והכשרה של אנשי מקצוע ברשויות המקומיות הערביות בתחום פיתוח מערך הגיל הרך.
- על מנת להתגבר על חסמי הנגישות יש לבחון את ביטול התניית הסבסוד בעבודת האם כפיילוט במספר יישובים, לערוך בדיקה יסודית של תהליך הרישום למסגרות ומימוש הזכאות לסבסוד, להקים מערך תחבורה ציבורית גמיש ולהרחיב את פריסתן של המסגרות המפוקחות ביישובים הערביים.
- כדי להתגבר על החסמים הכלכליים יש להגדיל את היקף הסבסוד של המסגרות כך ששכר הלימוד בהן לא יעלה על 1,000 ש"ח בחודש; לבחון אפשרות של יום קצר כפיילוט בכמה יישובים; לשנות את אופן הענקת הטבת המס להורים לילדים בגיל הרך ולהשתמש בחלק הלא-מנוצל של ההטבה כדי לסייע בהוזלת המסגרות; ולהעניק הטבות מס למעסיקים שיממנו לעובדיהם שירותי טיפול לילדים.
המחקר נערך בתמיכתן הנדיבה של קרן ברנרד ון ליר, קרן ברכה ויד הנדיב.