פרק הבריאות בדוח מצב המדינה לשנת 2023 מציג את מצב הבריאות ומערכת הבריאות בישראל ערב מלחמת 7 באוקטובר, כולל הבעיות והאתגרים העומדים לפני המערכת והאופן שבו היא מנסה להתמודד איתם. חוקרי מרכז טאוב, פרופ' נדב דוידוביץ', נתן לב וד"ר ברוך לוי מראים שישראל חזרה די מהר למצב המוכר של טרום הקורונה, המאופיין בשיעור נמוך של הוצאה ציבורית על בריאות; זאת תוך שהיא מתאימה את עצמה לעידן שלאחר משבר – אשר תקֵף גם כיום במציאות של מלחמה, עם תכנון לטווח ארוך לצורך התמודדות מיטבית עם האתגרים הישנים והחדשים העומדים לפניה.
כוח אדם
בישראל שיעור הרופאים והרופאות לנפש נמוך מממוצע ה-OECD, אך בעשור האחרון הוא עלה במעט – מ-3 ל-3.3 רופאים לאלף נפש – וחזר קרוב לרמה שהיה בה בשנת 2000.
בשנת 2021 ניתנו 2,024 רישיונות חדשים לעסוק ברפואה, פי 2.8 ממספר הרישיונות שניתנו בשנת 2010. אף שמדובר במגמת עלייה היא איננה מספיקה, בייחוד לנוכח השפעת רפורמת יציב (הפוסלת בתי ספר לרפואה בחו"ל שאינם עומדים בסטנדרטים), אשר צפויה לגרום לירידה של 30% במספר הסטודנטים והסטודנטיות הזמינים להתחלת התמחות החל משנת 2025. זאת, בצירוף הגידול באוכלוסייה ובצרכיה והזדקנותם של אנשי הצוותים הרפואיים עצמם, משבר כוח האדם במערכת הבריאות עשוי להחריף עוד יותר. החוקרים מדגישים כי בשנים האחרונות משרד הבריאות משקיע מאמצים רבים על מנת לפתור, או לפחות לבלום, את משבר כוח האדם במערכת.
עלייה נרשמה גם במספר הרשאים לעסוק במקצועות הבריאות. העלייה בולטת במיוחד בתחום הסיעוד – בשנת 2021 ניתנו כמעט פי שלושה רישיונות חדשים לעומת שנת 2000.
מיטות אשפוז בבתי חולים כלליים
בשנת 2022 עמד מספר המיטות לאשפוז כללי בישראל (ללא מיטות לאשפוז פסיכיאטרי) על 1.77 מיטות לאלף נפש – עלייה מזערית לעומת שנת 2021, שבה עמד המספר על 1.75 מיטות לאלף נפש. אמנם לאורך השנים מספר המיטות נמצא במגמת עלייה, אבל ביחס לאוכלוסייה מספרן הולך וקטן. מגמה זו משקפת את הנטייה הבין-לאומית להעברת מרכז הכובד הטיפולי מאשפוז בבתי חולים אל הקהילה, אך מספר המיטות בישראל עדיין נמוך במידה ניכרת מהממוצע ב-OECD (3.4 לאלף נפש ב-2021). המספר הנמוך של מיטות לאשפוז כללי בולט במיוחד בפריפריה: במחוזות תל אביב וחיפה מספר המיטות לנפש הוא הגבוה ביותר ובמחוזות הצפון והדרום הוא הנמוך ביותר.
במתווה פיתוח מיטות האשפוז לשנים הקרובות שפרסם משרד הבריאות בסוף דצמבר 2023 מתוכננת תוספת של 1,790 מיטות לאשפוז כללי, 300 מיטות לאשפוז שיקומי ו-245 מיטות לאשפוז פסיכיאטרי. המתווה אף הותאם לצרכים שהתעוררו בעקבות המלחמה, בדגש על תחומי בריאות הנפש והשיקום. ב-2028, עם השלמת יישום המתווה, יעמוד מספר המיטות לאלף נפש על כ-1.77.
תמונת מצב הבריאות
תוחלת חיים: בישראל תוחלת החיים בלידה גבוהה יחסית למדינות ה-OECD. לפי נתוני 2022 ישראל נמצאת במקום השביעי עם תוחלת חיים ממוצעת של 82.9 שנים, והנתונים לשנת 2023 צפויים להמשיך את העלייה שנצפתה עם דעיכת מגפת הקורונה.
בחלוקה מגדרית, תוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של גברים – 84.9 שנים לעומת 80.9 שנים, ולפי קבוצות אוכלוסייה תוחלת החיים של גברים ערבים היא הנמוכה ביותר ושל נשים יהודיות – הגבוהה ביותר. בחלוקה לפי רמת ההשכלה נמצאו פערים של למעלה מ-6 שנים לטובת בעלי השכלה על-תיכונית או אקדמית.
מדד שיעור התמותה: שיעורי תמותה גבוהים נצפו בעיקר ביישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה ויישובים מהפריפריה. בפילוח לפי קבוצות אוכלוסייה נמצאו שיעורי תמותה גבוהים בעיקר ביישובים ערביים, אך גם בירוחם ובדימונה. לעומתם, היישובים עם שיעורי תמותה נמוכים מגוונים מבחינה חברתית-כלכלית וממוקמים ברובם במרכז הארץ.
תמותת תינוקות: במדד זה ישראל נמצאת במצב טוב – תמותת התינוקות הממוצעת בה נמוכה ביחס לממוצע מדינות ה-OECD. עם השנים חלה ירידה ניכרת בתמותת תינוקות הן במגזר הערבי והן במגזר היהודי, אך יש פער לא מבוטל בין המגזרים. בשנת 2020 היו במגזר היהודי 1.6 פטירות לאלף לידות חי לעומת 4.7 פטירות במגזר הערבי. ניתן לראות פערים גם על בסיס גיאוגרפי: במחוז הדרום שיעור תמותת התינוקות הוא הגבוה ביותר, במיוחד באוכלוסייה הערבית, ובמחוזות המרכז ותל אביב השיעורים הם הנמוכים ביותר.
נגישות לשירותי בריאות
מעקב אחר נתונים על זמני ההמתנה לשירותי רפואה יועצת מגלה שזמן ההמתנה הממוצע נע בין 31 ל-83 יום. כמו כן נצפו פערים גדולים על רקע הבדלים גיאוגרפיים ודמוגרפיים והבדלים במצב הבריאות: זמני ההמתנה הארוכים ביותר דווחו במחוזות המרכז, תל אביב והדרום, והקצרים ביותר במחוז הצפון; יהודים ואחרים דיווחו על זמן המתנה ארוך יותר לעומת ערבים; וחולים כרוניים, הצורכים יותר שירותי ייעוץ בהשוואה לשאר האוכלוסייה, ממתינים יותר זמן מאנשים שבריאותם טובה בדרך כלל. זמני ההמתנה הארוכים, כפי שעולה מהמחקר, הם הסיבה העיקרית לוויתור על טיפול רפואי – 35% מהמבוטחים בוחרים לוותר על טיפול רפואי מסיבה זו. סיבות נוספות הן המרחק מהבית (19%) והתשלום הנדרש (12%).