מרכז טאוב פרסם חוברת נתונים ייחודית המשרטטת תמונת מצב מורכבת של הגיל הרך בישראל. החוברת "הגיל הרך בישראל: ממצאי מחקר נבחרים, 2022" מציגה נתונים על ההבדלים הניכרים בין יהודים וערבים בהשתתפות במסגרות לגילאי לידה עד שלוש, ועוסקת גם בשיעורי העוני הגבוהים בקרב ילדים בישראל. החוברת רלוונטית מתמיד, במיוחד עם כינונה של ממשלה חדשה ועל רקע הסערה שהתעוררה סביב השאלה אם להשאיר את תחום הגיל הרך באחריות משרד החינוך או להחזירו למשרד הכלכלה והתעשייה. בחוברת מוצגות חלופות מדיניות שהציעו חוקרי המרכז להתמודדות עם המצב המורכב בתחום הגיל הרך בישראל. החוברת הופקה בתמיכתן הנדיבה של קרן ברכה, קרן ברנרד ון ליר ויד הנדיב.
ממצאים עיקריים:
כרבע ממשקי הבית בישראל עם ילדים בגיל הרך חיים מתחת לקו העוני, בעיקר בחברה הערבית ובחברה החרדית. על פי נתוני ה-OECD, שיעור העוני היחסי בישראל בקרב ילדים בגילי לידה עד 17 עמד בשנת 2019 על 22%. מרכז טאוב מצא כי שיעור העוני היחסי בקרב משקי הבית בישראל עם ילדים בגילי לידה עד 4 גדול אף יותר – רבע ממשקי הבית האלה חיים מתחת לקו העוני. שיעור משקי הבית עם ילדים בגילים אלו החיים מתחת לקו העוני גבוה במיוחד בקרב חרדים (58%) וערבים (55%) ונמוך בקרב יהודים לא-חרדים (8%).
לנתוני העוני הללו יש משמעות גדולה מבחינת הצלחתם של ילדים צעירים בהמשך חייהם. תלמידים שמשפחתם הייתה בחמישון התחתון של התפלגות ההכנסה במהלך אלף הימים הראשונים לחייהם מגיעים להישגים נמוכים יותר בבחינות המיצ"ב בכיתה ה', גם לאחר פיקוח על הכנסת המשפחה בשנים מאוחרות יותר. לעומת זאת, השתייכות לחמישון העליון של התפלגות ההכנסה המשפחתית באלף הימים הראשונים לחיים קשורה באופן חיובי להישגים בבחינות אלו. כלומר, אי-שוויון כלכלי במהלך אלף הימים הראשונים לחיים עשוי להסביר חלקית את הפערים העמוקים בהישגים הלימודיים בין בני שכבות חברתיות-כלכליות שונות בישראל, כפי שעולה ממבחני המיצ"ב וממבחני הישגים נוספים כמו PISA ו-PIRLS.
על מנת להגדיל את שיעורי השתתפותם של ילדים מאוכלוסיות מוחלשות במסגרות חינוך הממשלה מקצה תקציבים ומשקיעה כספים, אך מהממצאים עולה כי לא כל האוכלוסיות בחברה הישראלית מממשות במלואם את התקציבים העומדים לרשותן. לדוגמה, בשנים 2014–2019 הקצתה הממשלה כ-1.17 מיליארד ש"ח לבניית מעונות יום לגיל הרך. אף שכרבע מזה הוקצה לחברה הערבית, שיעור המימוש של התקציב ברשויות הערביות נמוך ועומד על כ-50% בלבד – לעומת 79% ברשויות חרדיות ו-61% ברשויות יהודיות לא-חרדיות.
הממשלה גם מסבסדת את שהותם של ילדים להורים עובדים במסגרות המפוקחות ומשתתפת בהחזקת ילדים במעונות יום ובמשפחתונים מתוקף חוק פעוטות בסיכון. בעשור האחרון ההוצאה הממשלתית על סבסוד השהות של ילדים להורים עובדים במסגרות כמעט הכפילה את עצמה, מ-660 מיליון ש"ח ב-2010 לכ-1.3 מיליארד ש"ח ב-2019, וההוצאה על השתתפות במימון שהותם של ילדים במעונות מתוקף חוק פעוטות בסיכון גדלה מ-257 מיליון ש"ח ל-416 מיליון.
חלק גדול מהילדים ביישובים הערביים הנמצאים במסגרות חינוך מתקבלים אליהן מתוקף חוק פעוטות בסיכון – 41%, לעומת 11% ברשויות יהודיות לא-חרדיות ו-8% ברשויות חרדיות. כמו כן, 54% מהילדים להורים עובדים בחברה הערבית זכאים לדרגות סבסוד גבוהות במסגרות המפוקחות, לעומת 89% בקרב חרדים ו-30% בקרב יהודים לא-חרדים. הזכאות לסבסוד נקבעת בעיקר על פי רמת ההכנסה לנפש במשק בית עם ילדים בגיל הרך, וזו נמוכה מאוד בקרב ערבים ועוד יותר מכך בקרב חרדים, בעיקר בשל מספרם הרב של הילדים. למרות כל זאת, אימהות ערביות רבות אינן שולחות את הילדים למסגרות בשל עלותן הגבוהה של המסגרות לעומת שכרן הנמוך, ולכן שיעור ההשתתפות במסגרות לגיל הרך בחברה הערבית נמוך משמעותית משאר קבוצות האוכלוסייה ועומד על 18% בלבד.
בחברה הערבית שיעור הילדים לאימהות אקדמאיות שמשתתפים במסגרות לגילאי לידה עד שלוש כמעט כפול משיעור הילדים לאימהות לא-אקדמאיות שמשתתפים בהן (67% לעומת 36%). בקרב יהודים ההבדל קטן ושיעורי ההשתתפות בשתי הקבוצות גבוהים מאוד (93% לעומת 88%). במסגרות לבני 3–6 לא נמצא קשר בין שיעורי ההשתתפות במסגרות והשכלת האם, וההשתתפות היא כמעט אוניברסלית.
במהלך העשור האחרון גדל ב-34% מספר הילדים המשתתפים במסגרות החינוך המפוקחות, בעיקר במעונות היום. עם זאת, מחקר של מרכז טאוב מצא כי השתתפות במסגרות עד גיל שלוש אינה תורמת להתפתחות הקוגניטיבית של הילדים במונחים של הישגי קריאה בכיתה ד', וייתכן שהדבר נובע מאיכותן הירודה של מסגרות החינוך הללו בישראל (כפי שהיא באה לידי ביטוי בהשכלה הנמוכה של הצוות החינוכי וביחס הגבוה שבין מספר הילדים למספר נשות הצוות החינוכי).
על סמך ממצאי המחקרים מציעים חוקרי מרכז טאוב מתווים אפשריים לצמצום תחולת העוני בקרב משפחות עם ילדים צעירים ומצביעים על כיווני מדיניות שבכוחם להביא להגדלת שיעורי ההשתתפות של ילדים במסגרות מפוקחות לגיל הרך בחברה הערבית. להלן העיקריים שבהם:
הסטת חלק מקצבאות הילדים מגילי העשֹרה לגיל הרך: במקום קצבה קבועה לאורך כל שנות הילדות אפשר לשקול לחלק את קצבת הילדים אחרת, כך שהקצבאות בשנות החיים הראשונות יגדלו על חשבון הקצבאות בשאר שנות הילדות.
תוכנית שובָרים: הפעלת תוכנית שוברים להשלמת התזונה ולהספקת סל מזון בריא לילדים בגיל הרך ממשפחות עם הכנסה נמוכה, כפי שקיים למשל בארה"ב. מעבר לסיוע הכלכלי המיידי, לתוכנית כזאת עשויה להיות השפעה גם על ההתפתחות הקוגניטיבית ועל ההישגים הלימודיים של הילדים בהמשך הדרך.
הגדלת מענק העבודה וגמלת השלמת ההכנסה: הגדלת מענק העבודה, בעיקר להורים עובדים לילדים בגיל הרך, כדי לעודד את השתתפותם בשוק העבודה; והגדלת גמלת השלמת ההכנסה והרחבת מימושה בקרב משפחות עניות ע"י שימוש ב"תשלומי העברה מותנים" – תשלומים למשפחות המותנים בהשתתפותן בתוכניות הכשרה מקצועית, בקורס הורות וכדומה.
יצירת תשתיות למסגרות לגיל הרך ביישובים הערביים: התאמת כללי התכנון לבנייה בשכונות הצפופות ביישובים הערביים ועל קרקעות פרטיות; הגדלת המשאבים המוקצים לשלבי התכנון והבנייה של מעונות היום; הוספת תקנים, גיוס והכשרה של אנשי מקצוע. תוכנית זו יכולה להיות מיזם ממשלתי בשיתוף גורמים מהחברה האזרחית.
הסרת חסמי הנגישות למסגרות המפוקחות בחברה הערבית: עריכת פיילוט לבחינת ביטול התניית הסבסוד בעבודת האם ואימוץ מודל אוניברסלי – מהלך שעשוי להביא לא רק להרחבת הנגישות למסגרות אלא גם לעלייה בשיעורי השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה; עדכון והנגשת הליך הרישום; הנהגת מערך גמיש של תחבורה ציבורית בפריסה רחבה ביישובים הערביים.
הקטנת שכר הלימוד במסגרות המפוקחות בחברה הערבית: הגדלת הסבסוד כך ששכר הלימוד לא יעלה על 1,000 ש"ח בחודש; אפשרות ליום לימודים קצר כך שיתאים גם לאימהות שעובדות בהיקפי משרה קטנים; ניצול התקציב שאינו מנוצל של הטבת המס להורים לשם הגדלת הסבסוד הישיר עבור אימהות עובדות שאינן מגיעות למדרגת המס הדרושה לקבלת הסבסוד; הטבות מס למעסיקים שיממנו לעובדים שירותי טיפול בילדים.
לסיכום, ממצאי החוברת מראים כיצד אי-השוויון והפערים החברתיים פוגעים בעתידם של ילדים וילדות בישראל. על מערכת החינוך בישראל וקובעי המדיניות לפעול לשיפור המצב בתחום הגיל הרך, ויפה שעה אחת קודם.