מקורם של הפערים בתקצוב חטיבות הביניים

מחקר זה בוחן את היקף התקציבים שמקצה משרד החינוך לחטיבות ביניים ממגזרים וסוגי פיקוח שונים, ובודק אם ניתנת העדפה לאחד מהם על פני האחרים. ממצאי המחקר מראים כי למרות צמצום משמעותי בפערי התקצוב בין החינוך היהודי והערבי בשנים האחרונות, עדיין קיימים פערים ניכרים בתקצוב בין המגזרים. מחקר זה הוא השלישי בסדרת מחקרים הבוחנים את השקיפות והשוויון במערכת החינוך בישראל.

המחקר מתמקד בשנים 2014–2023, עשור שהתאפיין באירועים משמעותיים שהשפיעו על מערכת החינוך, בהם הסכמי שכר חדשים והפעלת תוכנית גפ"ן שהפנתה תקציבים ניכרים לכלל בתי הספר.

צמצום משמעותי בפערים בין החינוך היהודי לערבי, יציבות בתוך המגזר היהודי

המחקר מראה כי לאחר פיקוח על המשתנים המסבירים – מגזר וסוג פיקוח, מדד הטיפוח, גודל בית הספר ושיעור כיתות החינוך המיוחד בו, שמהם למעשה מורכבות נוסחאות התקצוב של משרד החינוך – פערי התקצוב בין החינוך הממלכתי העברי לחינוך הממלכתי-דתי כמעט לא השתנו בתקופה הנבדקת: במונחי תקצוב לכיתה הפער גדל מ-5% ל-7% (ובשיאו הגיע לכ-10%), ובמונחי תקצוב לתלמיד הוא נותר סביב 12% (ובשיאו הגיע לכ-16%). בין החינוך הממלכתי הערבי לממלכתי העברי קטנו פערי התקצוב לכיתה מ-15% ל-3%, ובמונחי תקצוב לתלמיד מ-18% ל-6%. בין החינוך הערבי לחינוך הממלכתי-דתי הפערים קטנו מ-21% ל-11% במונחי תקצוב לכיתה ומ-29% ל-18% במונחי תקצוב לתלמיד.

סימני שאלה לגבי עקרונות התקצוב

הסיבות המרכזיות לשינויים בפערי התקצוב בין החינוך היהודי לחינוך הערבי הן השיפור בנתונים החברתיים-כלכליים של תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, לצד ירידה בגודל בתי הספר ועלייה בשיעור כיתות החינוך המיוחד במגזר הערבי. אשר למקור הפערים בין המגזרים וסוגי הפיקוח, נמצא כי בעוד יכולתם של המשתנים המסבירים להסביר את הפערים בתקצוב לתלמיד גבוהה ויציבה, יכולתם להסביר את הפערים בתקצוב לכיתה נמוכה ואף הולכת ופוחתת לאורך זמן.