עבודה בעת מחלה: תופעת הנוֹכְחָנוּת בישראל

מרכז טאוב מפרסם מחקר שבדק לראשונה את תופעת הנוֹכְחָנוּת – נוכחות של עובד במקום עבודתו בעת מחלה – בשוק העבודה בישראל. המחקר מציג את היקף התופעה ואת הגורמים המשפיעים עליה (כמו מגדר, יחסים במקום העבודה ומאפיינים תעסוקתיים) ומצביע על השלכותיה הבריאותיות והכלכליות. עורך המחקר, חיים בלייך, מצא כי בישראל שיעורי הנוכחנות גבוהים למדי, וכי הדבר בולט בענף החינוך.

העלויות הבריאותיות והכלכליות של הנוכחנות

מחקרים מראים שתופעת הנוכחנות כרוכה בעלויות בריאותיות וכלכליות כאחד. בצד הבריאותי, עובדים שמגיעים חולים למקום עבודתם עלולים להדביק אחרים – עמיתים, לקוחות ותלמידים – ובכך גובר הסיכון להעברת מחלות במקומות העבודה ואף מחוצה להם. נוסף על כך, במצבי בריאות מסוימים הגעה לעבודה בעת מחלה יכולה להוביל להחמרה במצבו הבריאותי של הפרט ועקב כך לגידול בהיעדרויותיו בהמשך.

בצד הכלכלי, הן להיעדרות מהעבודה והן לנוכחנות ישנן עלויות כלכליות בשל ירידה בפרודוקטיביות של העובד. ואולם בעוד שאת העלויות הנובעות מהיעדרות ניתן לאמוד בקלות יחסית בגלל התיעוד שלהן, את העלויות הנובעות מנוכחנות – כמו ירידה בתפוקה, שגיאות מקצועיות ועבירות בטיחות – קשה יותר לאמוד. עם זאת, על אף הקושי בכימות ההפסדים הנגרמים מנוכחנות, ישנן עדויות מחקריות לכך שעלויות הנוכחנות גבוהות מן העלויות הנובעות מהיעדרויות.

61% מהעובדים בישראל דיווחו שהגיעו לעבודה בעת מחלה, עם נטייה גדולה יותר בקרב נשים

המחקר בחן מועסקים בני 25–64 בהסתמך על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס ומצא כי 61% מהם דיווחו שעבדו בעת מחלה לפחות פעם אחת במהלך השנה. שיעור זה גבוה משמעותית בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, שם שיעור הנוכחנות הממוצע עמד על 42% בלבד. לעומת זאת, בארה"ב שניים מכל שלושה עובדים דיווחו על נוכחנות.

במחקר נמצא כי הנוכחנות נפוצה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. ייתכן שחלק מן הפער המגדרי מוסבר בכך שנשים נוטות לנצל יותר ימי מחלה ומחלת ילד, מה שתורם לגידול בהיעדרויות ועשוי לעודד נוכחנות. מעבר לכך ישנם מצבי בריאות הייחודיים רק לנשים (תסמינים הקשורים למחזור, היריון) אשר יכולים לתרום לנוכחנות.

בענף החינוך נוטים להגיע חולים לעבודה בתדירות גבוהה

בחלוקה לפי ענפים כלכליים נמצא שהתופעה רווחת יותר בקרב עובדים בשירותי אירוח ואוכל, במינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון ובחינוך, עם שיעורי נוכחנות גבוהים של 70% לפחות. לעומת זאת, בקרב עובדים בענף שירותי תחבורה ודואר שיעורי הנוכחנות הם הנמוכים ביותר – 57%.

שיעור הנוכחנות הגבוה בענף החינוך, שהוא הענף הגדול ביותר (מעסיק כ-15% מן השכירים במשק), מטריד בשל האינטראקציה הבין-אישית בין צוותי החינוך לתלמידים וההשפעה על בריאות הציבור אם עובדים מגיעים לעבודה בעודם חולים במחלות מידבקות. ייתכן שבענף זה העובדים נוטים יותר להגיע חולים לעבודה בשל הקושי למצוא להם ממלאי מקום בהתראה קצרה ובשל החשש מפגיעה בהישגים הלימודיים של התלמידים.

חוסר תמיכה מצד המנהלים, חשיפה לאלימות ותחושת אפליה בקרב עובדים מגבירים את תופעת הנוכחנות

בתחום היחסים במקום העבודה, במחקר נמצא כי ככל שיש יותר תמיכה וסיוע מצד המנהלים, שיעורי הנוכחנות יורדים. ניתן לשער כי מנהלים שמקיימים קשר הדוק עם עובדיהם נוטים יותר להמליץ להם לא להגיע לעבודה אם אינם מרגישים טוב, ובכך הם עשויים לסייע בהפחתת הנוכחנות בקרב העובדים. נתון זה מדגיש את חשיבותה של "רוח המפקד" בתרבות הארגונית בכל הנוגע לבריאות העובדים.

לעומת זאת, חשיפה להתנהגות אלימה במקום העבודה, כגון בריונות והטרדות, או תחושת חוסר הגינות, יכולות לגרום ללחץ נפשי, לתחושת חרדה ולפגיעה בבריאות הכללית של הפרט, ואלה בתורם עשויים לתרום לנוכחנות. עובדים שחשים כי הם מופלים לרעה יכולים להרגיש צורך להגיע לעבודה גם בעת מחלה, מתוך חשש למעמדם ולמשרתם.