הקשר בין הון אנושי לבין תעסוקה ושכר נדון לא מעט במחקר הכלכלי בשנים האחרונות. המחקר בוחן את הנושא בהקשר הישראלי העכשווי, בהתבסס על נתוני תעסוקה והכנסה של ישראלים וישראליות לפני משבר הקורונה. מהמחקר עולה כי עבור רבים מהישראליות והישראלים בגילי העבודה הדרך לתעסוקה ולמקצוע הממצה את כישרונם עוברת במערכת ההשכלה הגבוהה. ככל שהתארים האקדמיים צוברים משקל גדול יותר באפשרויות של העובד הישראלי, נעשה כדאי יותר להנגיש את ההשכלה הגבוהה לכל מי שחפץ בה.
נתוני רקע: תעסוקה והשכלה
- בעשורים האחרונים חלה עלייה מצרפית בשיעורי ההשתתפות בשוק העבודה הישראלי. העליות החדה ביותר היו בקרב האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית, ואצל נשים יותר מאשר אצל גברים (בשתי האוכלוסיות). באוכלוסייה הערבית גדל שיעור הנשים המשתתפות בשוק העבודה פי שניים – מ-20% ל-40%, ואצל החרדיות היה גידול של 60% במספר הנשים המשתתפות – מ-50% לכמעט 80%.
- בתקופה האחרונה ניכרת ירידה בשיעור ההשתתפות של גברים ערבים בשוק העבודה – מגמה שהתעצמה בזמן משבר הקורונה.
- מבחינת רמות ההשכלה, בשני העשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית בשיעור הזכאים לתעודת בגרות – מפחות ממחצית בני ה-17 לכ-70%.
- מספר הסטודנטים הלומדים לתואר ראשון גדל בתקופה זו בכ-50%, ומספר הלומדים לתארים מתקדמים גדל ב-80%.
- הגידול בהשכלה הגבוהה היה גבוה במיוחד באוכלוסייה הערבית (אחוז הסטודנטים באוכלוסייה היהודית היה גבוה גם קודם לכן).
ממצאי המחקר: הקשר בין השכלה, ניסיון, תעסוקה ושכר
המחקר בדק את שיעורי התעסוקה ואת רמת השכר לפי התעודה האחרונה ולפי ניסיון העובדת או העובד. הממצאים כוללים תוצאות בדיקה פשוטה, ואמידה דו-שלבית שכוללת בקרה על משתני רקע רבים, לרבות משלח יד וענף כלכלי, מגדר, מוצא ולאום, ומיקום גיאוגרפי. להלן כמה מן הממצאים שעלו במחקר:
- שיעורי התעסוקה לפי תעודה אחרונה מעידים על עלייה עקבית בהסתברות לעבוד בהתאם להשכלה, אך העלייה מתמתנת ככל שמתקרבים לתעסוקה מלאה. כך למשל, בקרב מי שלא סיימו תיכון שיעור ההשתתפות עומד על פחות מ-40%, ושיאני התעסוקה הם בעלי תואר שלישי, שכמעט 90% מהם מועסקים.
- באופן דומה, ניכר כי השכר הצפוי הולך וגדל עם כל סוג תעודה נוסף, כאשר בקרה על משתני רקע ועל ההסתברות לעבוד מצמצמת את התשואה החזויה במונחי שכר. לדוגמה, בהשוואה למי שלא סיימו תיכון, סיום תיכון (ללא בגרות) תואם שכר גבוה ב-12% (לעומת 8% ללא בקרה); תעודה מקצועית שאינה אקדמית – 26% (38%); תואר ראשון – 45% (89%); תואר שני – 61% (149%); ותואר שלישי תואם שכר גבוה בכ-90% (264%).
- בהקשר זה מעניין לציין כי שכרם הממוצע של בעלי תעודת בגרות נמוך משכרם של בוגרי תיכון שאין להם תעודת בגרות, אם כי הבדל זה אינו מובהק. ייתכן שממצא זה מעיד שלתעודת בגרות אין ערך רב כאשר היא אינה מלווה בלימודי המשך.
- חלוקה לפי מגדר אינה משנה משמעותית את התוצאות, כאשר גברים ונשים צפויים לתשואה דומה מרמות השכלה שונות. עם זאת, ראוי להזכיר כי שכרן החודשי של נשים נמוך בממוצע משכרם של גברים.
- כמעט לא נמצאו הבדלים מובהקים בין יהודים ממוצאים שונים ולא נמצאו הבדלים מובהקים בין יהודים ובין לא-יהודים מבחינת התשואה מהשכלה (אמנם רמת השכר של הלא-יהודיםנמוכה במידה ניכרת מזו של היהודים, אבל יחס השכר דומה בכל רמות ההשכלה). עם זאת, שיעור העובדים שלא סיימו תיכוןבקרב היהודים המזרחים כפול משיעורם בקרב יהודים לא-מזרחים, ובקרב הערבים הואכמעט כפול משיעורם בקרב היהודים המזרחים.
- אשר להשפעת הניסיון, מהמודל עולה כי התשואה החיובית מכל שנת ניסיון מגיעה למיצוי לאחר כ-31 שנים (בנקודת השיא השכר גבוה בכ-60%–70% מהשכר בתחילת הקריירה). אצל אקדמאים המיצוי מגיע לאחר 24 שנים עם עלייה דומה בשכר. כמו כן בהקשר זה ישנם הבדלים משמעותיים בין האוכלוסיות. יהודים ממוצא מעורב ודור שלישי נהנים מעלייה בשכר שנמשכת כ-30 שנה ומגיעה בשיאה ל-76%. לעומתם, ניסיונם של עובדים מזרחים מגיע למיצוי רק לאחר כ-36 שנים, עם עלייה מרבית של כ-78%, בעוד האשכנזים ממצים את ניסיונם לאחר 37 שנים עם תשואה של 105%. ניסיונם של הלא-יהודים מתמצה כבר לאחר 25 שנים, אך עם עלייה מרבית של כ-25% בלבד.
ממצאי המחקר מעידים על קשר מובהק ועקבי בין גורמי הון אנושי ובין תעסוקה ושכר. ניכר אפוא כי עבור רבים מהישראליות והישראלים בגילי העבודה הדרך לתעסוקה ולמקצוע הממצה את כישרונם עוברת במערכת ההשכלה הפורמלית. ככל שהתארים האקדמיים צוברים משקל גדול יותר באפשרויות של העובד הישראלי, נעשה כדאי יותר להנגיש את ההשכלה הגבוהה לכל מי שחפץ בה – מבחינה גיאוגרפית, טכנולוגית (הרחבת הלמידה המקוונת), כלכלית ותרבותית.