יחידים בגילי הביניים: מאפיינים, מצוקות וכיווני מדיניות

מחקר ראשון מסוגו בישראל שמפרסם מרכז טאוב מגלה כי בישראל יש כיום כ-144,000 גברים ונשים בגילי 50–64 המתגוררים בגפם, ולרבים מהם חסרים משאבים ותמיכה משפחתית ומערכתית שיסייעו להם להתמודד עם המצוקות החומריות, הפיזיות והנפשיות אשר פוגעות באיכות חייהם.

עורכי המחקר, שביט בן-פורת ופרופ' ג'וני גל, מציינים כי בשני העשורים הקרובים צפויה אוכלוסייה זו לגדול באורח ניכר וקוראים למערכת הרווחה להכיר בה כאוכלוסייה מובחנת הזקוקה להתערבות ממוקדת ולתוכניות רווחה ספציפיות, בדיוק כפי שניתן לצעירים, למשפחות עם ילדים ולאזרחים ותיקים.

תופעת היחידים בישראל הולכת ומתרחבת, בעיקר בקרב גברים יהודים

ממצאי המחקר מראים כי עד שנת 2040 צפוי מספרם הכולל של יחידים בגילי הביניים (50–64) לגדול לכ-199,000–207,000 איש. מספר הגברים היהודים, שהם הקבוצה הגדולה ביותר באוכלוסיית היחידים בגילים אלו, צפוי לגדול מכ-69,200 כיום לכ-113,500–129,700. בקרב החברה הערבית שיעור המתגוררים לבדם נמוך מאוד – כ-2% מהגברים וכ-5% מהנשים. מרביתם חיים לבד בעקבות גירושים או פטירת בן/בת הזוג.

יחידים בגילי הביניים עניים יותר ממי שאינם יחידים

המחקר מראה שכ-17% ממשקי הבית של יחידים חיים מתחת לקו העוני, לעומת כ-11% בלבד ממשקי הבית של מי שאינם יחידים. במישור התעסוקתי והכלכלי, יחידים מועסקים פחות ונשענים יותר על קצבאות לקיומם. מצוקותיהם של היחידים ניכרות גם בתחומי הדיור והבריאות: שיעור המתגוררים בדירה בבעלותם נמוך יותר והשוכרים שבהם מתגוררים יותר בדיור ציבורי. בנוסף, רבים מהם מוותרים על טיפולים רפואיים ותרופות בשל קשיים כלכליים.

ממצאי המחקר מראים שגם במישור החברתי והרגשי ניכרים פערים גדולים. לדוגמה, תחושת הבדידות שכיחה מאוד בקרב יחידים בגילי הביניים (כ-20% מדווחים על בדידות לעיתים קרובות לעומת כ-5% בקרב מי שאינם יחידים), והם מדווחים על שביעות רצון נמוכה יותר מהחיים. ניתוחים רב-משתניים הראו כי תעסוקה, הכנסת משק הבית ומספר הילדים מקושרים עם מצב חברתי טוב יותר של בני 50–64, בעוד מוגבלות תפקודית מחריפה את מצוקותיהם. המחקר מבליט במיוחד את כוחה של ההתנדבות: יחידים המשתתפים בפעילות התנדבותית מרגישים פחות בודדים ויותר שבעי רצון מחייהם – ממצא שחזר גם בהשוואה הבין-לאומית. לצד זאת, הנתונים מראים כי בקרב יחידים בגילי הביניים שיעור המתנדבים נמוך יותר ושיעור הסובלים ממוגבלות תפקודית חמורה גבוה יותר בהשוואה לבני גילם שאינם יחידים.

החוקרים מדגישים כי מערכת הרווחה אמנם מכירה בצורכיהם הרבים של היחידים בגילי הביניים, אולם בהיעדר מדיניות ספציפית ותוכניות רווחה ייעודיות עבורם, העובדות והעובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים מתקשים לספק להם טיפול כוללני מותאם. לאור זאת החוקרים מציעים כמה צעדים וחלופות מדיניות שראוי לנקוט כדי להתמודד עם הצרכים של אוכלוסיית היחידים בגילי הביניים שסובלים ממצוקות אישיות וחברתיות, בהן בין השאר: קביעת גורם מתכלל לטיפול באוכלוסייה זו; הכשרה ייעודית של עובדות ועובדים סוציאליים לטיפול באנשים שחיים לבד; והגברת שילובם של היחידים במערך ההתנדבות ובשוק העבודה.